הבהרה: הסיקור שלפניכם נכתב מנקודת מבטי האישית והמקצועית כמעצב וכמסקר תקשורת חזותית, והוא משקף את התרשמותי ודעותיי בלבד. הביקורת המובאת בו אינה נועדה לפגוע באדם, ביוצר או במוסד, אלא לעודד שיח מקצועי, להעניק במה לעשייה המקומית ולתרום, ככל האפשר, לקידום קהילת העיצוב והמעצבים בישראל.
שנתיים בדיוק עברו מאז שסיימתי את התואר הראשון שלי בתקשורת חזותית באוניברסיטת חיפה, או, כפי שאני עדיין מתעקש לומר בכל פעם ששואלים אותי, ויצו חיפה.
למרות שסיימתי את לימודיי, מעולם לא באמת התרחקתי מהמחלקה. אני ממשיך לעקוב אחר הנעשה בה, לדבר עם סטודנטים ובוגרים, לראות את העבודות ואת השינויים שמתרחשים בה, ובעיקר להתגעגע לקסם שהיה במקום הזה, קסם שלתחושתי הולך ודועך עם השנים.
דווקא כמי שבילה שם ארבע שנים משמעותיות, קשה לי לראות מקום שהיה עבורי כ"בית שני" משנה בהדרגה את פניו והופך למשהו אחר. יש מי שאוהבים את השינוי, ויש מי שכמוני מרגישים כלפיו הרבה פחות בנוח.
למרות דעותיי על התהליכים שעבר המוסד, הבטחתי לעצמי דבר אחד: כשאני מגיע לסקר את תערוכת הבוגרים, אני מגיע קודם כול בשביל הבוגרים. הם אלה שלמדו, עבדו, חקרו, עיצבו והשקיעו שנים כדי להגיע לרגע הזה. לכן אני משתדל, ככל האפשר, להניח בצד את העובדה שמדובר כיום באוניברסיטת חיפה ולהסתכל על העבודות בפני עצמן.
והשנה, אני חייב להודות, זה היה קשה במיוחד.
מצד אחד, מחזור הבוגרים הציג פרויקטים ברמה גבוהה מאוד. הדבר ניכר בהיקף העבודה, באסתטיקה, ברמת הגימור, במחקר, בחדשנות ובעיקר בחיבור האישי של רבים מהבוגרים לנושאים שבהם עסקו.
מצד שני, קשה להתעלם מהפער שבין איכות הפרויקטים לבין התנאים שבהם הם הוצגו.
הבחירות האוצרותיות, הצפיפות בחלל והאופן שבו חלק מהעבודות מוקמו הפחיתו בעיניי מהנוכחות ומהעוצמה של פרויקטי הגמר. לכך הצטרפה תחושה של אחידות חריגה בין נושאי העבודות, שממבט ראשוני מרגיש כמו הגשה מסכמת של קורס בשנה ד' שבו כולם קיבלו בריף משותף ושכול סטודנט לוקח את הנושא לכיון אישי שלו.
גם המיתוג הממוחזר מהמיתוג של השנה שעברה, לא הצליח בעיניי לתת למחזור הנוכחי זהות חדשה וייחודית משלו וחבל כי הייתה כאן הזדמנות אדירה כי מדובר במחזור בוגרים מאוד שונה מהמחזורים הקודמים. כשראיתי את כל זה, נשבר לי קצת הלב. אולי דווקא מפני שאני יודע כמה משמעותי הרגע הזה עבור סטודנט לעיצוב.
כשהגעתי לתערוכה ודיברתי עם הבוגרים הטריים, מצאתי את עצמי שואל שאלה שאני כמעט אף פעם לא שואל במסגרת סיקור:
"אם הייתם מקבלים את המקום ואת החופש להציג את הפרויקט בדיוק כפי שדמיינתם אותו – איך הוא היה נראה?"
זו שאלה שלא הייתי אמור להרגיש צורך לשאול בתערוכת גמר.
תערוכת בוגרים היא לא עוד הגשה. היא נקודת השיא של ארבע שנות לימודים, והיא גם הפעם הראשונה שבה רבים מהבוגרים מציגים את עצמם לקהל הרחב כאנשי מקצוע. לכן בעיניי האחריות של מוסד אקדמי אינה מסתיימת בהנחיית הפרויקט עצמו: היא כוללת גם יצירת התנאים שיאפשרו לו לקבל את המקום, הנראות והכבוד שמגיעים לו.
אני מודה שציפיתי שלאחר האיחוד עם אוניברסיטת חיפה נראה דווקא יותר משאבים, יותר מרחב ויותר השקעה בתערוכות הבוגרים. מעבר לחשיבות שלהן עבור הסטודנטים, תערוכות כאלה הן גם חלון הראווה של המחלקה בפני מועמדים עתידיים, התעשייה והקהל הרחב.
ולכן דווקא השנה הרגשתי שהבוגרים קיבלו פחות ממה שמגיע להם.
זו גם הסיבה שהסיקור הזה חשוב לי במיוחד: לתת לפרויקטים וליוצרים שמאחוריהם את הבמה והכבוד שהם ראויים להם.
מיתוג ואוצרות
כפי שציינתי, המיתוג השנה נשען במידה רבה על השפה של תערוכת השנה שעברה. השינוי הבולט ביותר היה המעבר מהירוק / צהוב הבוהק של 2025 לסגול בהיר שלא מעביר תחושות נעימות כל כך, הצבע הסגול נכח גם על קירות החלל וגרם להקטנת החלל.
דווקא במחלקה לתקשורת חזותית, שבה לומדים לא מעט סטודנטים מוכשרים שמתמחים במיתוג, קשה לי להבין את הבחירה שלא לפתח בכל שנה זהות חדשה לתערוכה. תערוכת בוגרים היא הזדמנות מצוינת לתת גם למיתוג עצמו להיות פרויקט עיצובי, כזה שמספר משהו על המחזור, על התקופה ועל האופי של העבודות שמוצגות בו.
אך הבעיה המשמעותית יותר השנה הייתה בעיניי האוצרות.
הצפיפות בין הפרויקטים הייתה לעיתים בלתי נסבלת. עבודות התחרו זו בזו על תשומת הלב במקום לקבל מרחב נשימה. הלייבלים לא מוקמו באופן אחיד, וחלקם היו מוסתרים עד שנדרש ממש לחפש אותם. כבלים וציוד עברו בחלקים מהחלל באופן שהרגיש לא בטיחותי, ובכמה מקרים גם הקשה על התנועה והנגישות.
גם אופן הצבת הציוד עורר אצלי סימני שאלה. מחשבים ומסכים יקרים הונחו בחלק מהמקרים על סטנדים שמזוהים יותר עם ציוד מוזיקלי. מעבר למראה המאולתר שנוצר, חלק מהעמדות פשוט לא הרגישו יציבות מספיק.
פרויקטים אחרים הוחבאו בחלל (במשרדים האחוריים), ובהיעדר מפה ברורה או מערכת הכוונה אפקטיבית, היה קל מאוד לפספס אותם. דווקא פרויקטים אלה הוצגו בצורה טובה וברורה.
השנה, כאשר כלל הפרויקטים רוכזו בקומה אחת, כל מטר רבוע הפך למשאב משמעותי. לכן גם אלמנטים שעבדו היטב בעבר דרשו בעיניי בחינה מחודשת. אני, למשל, אוהב מאוד את המסך הגדול שהופיע גם בשנה שעברה, אבל בחלל הצפוף של השנה היה נכון לשאול האם השטח שהוא תופס לא יכול היה לשמש להצגת עבודות נוספות. כך גם לגבי הקיר הגדול הנושא את הכיתוב "תקשורת חזותית": בחלל שבו פרויקטים נאבקים על מקום, אולי נכון היה לתת קודם כול את הקירות לבוגרים עצמם. גם השטיחים שהיו מנוחים בצורה אקראית על הריצפה היו מיותרים והוזילו מאוד את הפרויקטים.
מצאתי את עצמי חושב על כל אותם דברים שאני למדתי במהלך התואר הראשון באותו מוסד אקדמי בדיוק: מרווח, היררכיה, סדר, אחידות, נגישות, השלכות של שימוש בהמון החלטות לפני המחשבה של האם צריך אותן, משמעות של צבע ויצירת חוויית משתמש נוחה. ותוהה מדוע חלק גדול מהעקרונות האלה כמעט ולא הורגש בחוויית הביקור בתערוכה.
מתוך הערכה גדולה ואהבה למרצה אחת ספציפית שאני יודע שהייתה חלק מצוות האוצרות, אני כותב את הדברים בזהירות, אבל גם בכנות: מבחינה אוצרותית, האוצרות השנה הייתה ברמה הכי חלשה שראיתי בתערוכות בוגרים.
וזה חבל במיוחד, משום שהעבודות עצמן מספרות סיפור אחר לגמרי.
הפרויקטים עצמם
כאן התמונה משתנה.
פרויקטי הגמר עצמם היו ברמה גבוהה, ובחלק מהמקרים גבוהה מאוד. לצד הביקורת שלי על התערוכה כמעטפת, מצאתי בתוכה עבודות מרתקות, אישיות, רגישות ומלוטשות.
אחד הדברים הבולטים השנה היה העיסוק הנרחב בזיכרון ובהנצחה. מצד אחד, ריבוי הפרויקטים סביב נושאים דומים יצר לעיתים תחושה של בריף משותף: כאילו נבחר נושא מרכזי וכל סטודנט התבקש לפרש אותו בדרכו. בתור צופה חיצוני זה יכול להיות מתיש לראות פרויקטי גמר בנושאים דומים.
מצד שני, דווקא בתוך המסגרת הזאת הצליחו רבים מהבוגרים לקחת את הנושא למקומות אישיים מאוד. וזה בדיוק מה שאני מחפש בתערוכות בוגרים: להרגיש את האדם שמאחורי הפרויקט. להבין למה דווקא הוא בחר לעסוק בנושא הזה, מה הקשר שלו אליו ומה הוא מבקש לומר באמצעות העיצוב.
כשחיבור כזה קיים, הוא מסוגל להפוך גם נושא שכבר פגשנו בעבר לפרויקט גמר משמעותי.
מבחינת המדיומים, הורגשה השנה אהבה גדולה לטיפוגרפיה, לפרינט ובעיקר לספרים. ומכיוון שאני מכיר חלק מהמחזור הזה ואת העשייה שלו לאורך השנים, התחושה שלי היא שהפעם מדובר באמת בנטייה שצמחה מתוך הסטודנטים עצמם ולא בהכרך מהנחיה שהגיעה מלמלה.
אינטראקטיב ו־UX/UI
אחד התחומים שהפתיעו אותי לטובה במיוחד היה האינטראקטיב.
לדעתי, פרויקטי ה־UX/UI והאינטראקטיב שהוצגו השנה באוניברסיטת חיפה היו מהחזקים שראיתי בתערוכות הבוגרים של 2026. בתור בוגר המחלקה, זה היה משמח במיוחד לראות. הפרויקטים היו מלוטשים, אינטרקטיבים, חוויתים ומפותחים.
בעיניי, פרויקט גמר טוב ב־UX/UI צריך לשאוף להיות הרבה מעבר לממשק יפה. הוא צריך להתקרב לעולם הסטארטאפים והמוצרים הדיגיטליים שזה מה שאוהבים לראות בתעשייה, או לחלופין לקחת מחקר מורכב ולהפוך אותו לחוויה אינפורמטיבית, נגישה ואינטואיטיבית. האתגר הגדול הוא לא רק להעביר מידע, אלא לעורר באמצעותו רגש, הזדהות וסקרנות ובזמן מאוד קצר. וזו משימה לא פשוטה בכלל בתוך ממשק.
דבר נוסף ששמחתי לראות הוא עד כמה רבים מהממשקים השנה אימצו חשיבה משחקית. זו נקודה שאני חוזר אליה לא מעט: משחוק הוא כלי שכדאי למעצבי אינטראקטיב להכיר ולדעת להשתמש בו. הוא מסוגל להפוך אינטראקציה יבשה לחוויה, לעודד חקירה וליצור מוטיבציה להמשיך.
האתגר, כמובן, הוא שמשחוק טוב דורש גם בדיקות שימושיות, אינטרקציות איזון ותהליכים שדורשים זמן רב, ובמסגרת של סמסטר אחד הזמן הזה מוגבל מאוד.
אנימציה ואיור
גם בתחום האנימציה הוצגו השנה פרויקטים מצוינים.
ההחלטה לרכז את עבודות המושן והאנימציה באודיטוריום היא בעיניי פתרון נכון. היא מאפשרת לצפות בעבודות בתנאים שמתאימים למדיום ובמקביל מפנה שטח יקר בחלל התערוכה המרכזי.
השנה הרגשתי שחלק משמעותי מהמאיירים בחרו לקחת את היכולות שלהם דווקא לכיוון האנימציה. התוצאה הייתה עבודות אנימציה חזקות, אבל גם פחות פרויקטי גמר שהתמקדו באיור כמדיום המרכזי. באופן אישי, הייתי שמח לראות קצת יותר מהם.
פרינט וטיפוגרפיה
אם יש תחום שבו המחזור הנוכחי הציב רף גבוה במיוחד, זהו הפרינט.
הספרים, העבודות הטיפוגרפיות ועיצובי הפונטים היו מהמלוטשים שראיתי במחלקה בשנים האחרונות. חלק מהספרים היו מלאי רגש, עשירים בפרטים ומעוצבים ברמה גבוהה מאוד, והיה מרתק במיוחד לראות פונטים לצד תהליכי המחקר והפיתוח שהובילו ליצירתם.
דווקא בגלל איכות העבודות, הייתי שמח לראות עבורן פתרון תצוגה אחר.
אחת האפשרויות בעיניי הייתה לקחת כיתה או חדר סמוך ולהפוך אותו לחלל ספרים ייעודי. מעבר לכך שמהלך כזה היה מפנה מקום בתערוכה המרכזית, הוא היה מאפשר למבקרים לשבת, לדפדף ולהעמיק בעבודות בשקט. במקום לנסות לקרוא ספר בתוך חלל צפוף, רועש ועמוס בגירויים.
ספר דורש זמן. הוא דורש קרבה ושקט. ואם כבר בוגרים משקיעים חודשים ביצירתו, כדאי שגם אופן התצוגה יאפשר למבקר באמת לפגוש אותו.
פרויקטים נבחרים
ניתן לראות תמונות נוספות דרך לחיצה על התמונות בכל פרויקט
1
Feel.exe
שם המעצב.ת: לינדה חיר
מנחה:רונית יזרעאלי
@Lendakheir
תחום עיצוב: UX UI, וידאו
תיאור פרויקט:
מרחב לימינלי אינטראקטיבי הבנוי כמערכת הפעלה רגשית, שמזמינה את הצופה להתבונן פנימה. העבודה מציפה שאלה על מערכת היחסים של האדם עם הרגשות, מי בוחר במי, דרך שפה עיצובית מממשקית של מערכות הפעלה וחללים סוריאליסטיים, כמכונה לראי של מצב פנימי.
דעת המסקר:
פרויקט גמר אינטראקטיבי מצוין שמציג למעשה עיצוב של מערכת הפעלה שלמה. אתגר משמעותי עבור מעצב UX/UI, שנדרש ליצור מערכת שעובדת, מכוונת את המשתמש ובמקביל מצליחה לייצר חוויה אינטראקטיבית חזקה. הפרויקט הזה עושה את כל זה בצורה נהדרת. התלהבתי במיוחד מהפידבקים שהמערכת מעניקה לכל פעולה, מאותם רגעים קטנים ולא צפויים שמפתיעים את המשתמש, מעודדים אותו להמשיך להתנסות ומפתחים את הסקרנות לאורך הדרך. ממשק אינטראקטיבי שעוסק ברגשות ומצליח גם להביע אותם בצורה ברורה הוא בעיניי בסיס מצוין לפרויקט גמר חזק ב־UX/UI, ועבודת הסאונד הנהדרת מקפיצה את הפרויקט שלב נוסף קדימה. כל האלמנטים משתלבים כאן בצורה מוצלחת והופכים את הפרויקט למלהיב גם כרעיון שיכול להתפתח למוצר או סטארטאפ, וגם כחוויה שיכולה להשתלב בתצוגה במוזיאון או תערוכה.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
לא להיות כל הזמן בלחץ כמובן שכל הזמן לחשוב על זה אבל אם נתקעתם זה לא סוף העולם בסוף זה יזרום ובסוף יסתיים ותראו את זה מוצג ותרגישו ממש בגאווה בעצמכם כי עברתם סמסטר ממש קשה אבל זה עובר
2
ביחס למצב
שם המעצב.ת: נתנאל קבוב
מנחה: דובי קייך וירון שין
@n_vobak
תחום עיצוב: אנימציה, איור
תיאור פרויקט:
סרט אנימציה סאטירי הומוריסטי קצר על החברה הישראלית בזמן מלחמת חרבות ברזל. הסרט מגולל כמה סיפורים קצרים של אנשי מילואים שעוסקים בשגרה של המלחמה.
דעת המסקר:
סרט אנימציה קורע מצחוק ומשעשע, שמצליח להציג נקודת מבט חיובית בתוך החוויה השלילית של המלחמה. אחד הדברים היפים בו הוא היכולת לגרום לצופה להזדהות עם הסיטואציות המוצגות, דווקא דרך הומור וקלילות. אני זוכר שישבתי באודיטוריום ושמעתי את האנשים שישבו לידי צוחקים. וצחוק הוא רגש, וכשסרט אנימציה מצליח לעורר תגובה רגשית אמיתית מהקהל, מבחינתי זו הצלחה. גם סגנון האיור ייחודי ומעניין, כמו קומיקס שקיבל חיים והפך לסרט אנימציה. כיף לראות שיש גם פרויקטים כאלה, במיוחד בתקופה שבה אנחנו נמצאים.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
לתכנן כמה שיותר מראש, ולבחור פרויקט בגודל ריאלי להספיק בזמן קצר.
3
הארכיטיפ של המפלצת
שם המעצב.ת: אקי ימין
מנחה: נועה סגל
@Aki_WIP
תחום עיצוב: רב תחומי; מיתוג, טיפוגרפיה, איור, UI UX, קצת מושן, פרינט.
תיאור פרויקט:
הארכיטיפ של המפלצת הוא פרויקט מחקרי־חזותי הבוחן כיצד מפלצות נוצרות, מיוצגות ומשתנות בין תרבויות ותקופות שונות. דרך ספר ואתר אינטראקטיבי, הפרויקט נע מן המפלצות של המיתולוגיה ועד למפלצת של ההווה. לצד המחקר, הוא משתמש בדימויים המבוססים על מבחן רורשאך כדי לבחון את האופן שבו אנחנו מזהים ומעניקים צורה למפלצתי.
דעת המסקר:
אחד מפרויקטי הגמר המרשימים ביותר שראיתי מבין כלל התערוכות השנה. הפרויקט בולט מרמת המחקר, דרך העיצוב ועד להיקף העבודה הרחב והמרשים שמרכיב אותו. זה מסוג הפרויקטים שגרמו לי לחשוב, איזה מזל שיש באוניברסיטת חיפה מעצבים כאלה, שמצליחים להרים את הרמה של המוסד כלפי מעלה. האמת היא שלא הופתעתי לגמרי, משום שאני עוקב אחרי היוצר כבר תקופה וראיתי מרחוק את הדרך שעשה במהלך לימודיו באוניברסיטת חיפה, ואני בטוח שעוד הרבה אנשים קיבלו ויקבלו השראה מהפרויקט הזה. הכול מעוצב כאן בצורה מדויקת ונכונה. האתר, הספר, מיתוג הפרויקט והאיורים שבתוכו. בעיניי, אחת המטרות של פרויקט גמר בתקשורת חזותית היא להראות מה המעצב למד במהלך ארבע שנות הלימודים, וכשרואים שליטה ברמה גבוהה בכל כך הרבה תחומים של תקשורת חזותית, מבינים מיד שמדובר גם בפרויקט גמר מצוין וגם במעצב מצוין.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
יש לי מלא טיפים, אני אתן 3: 1. תלכו ותסתכלו על דברים שהם לא במחשב, אתם רוצים לעשות ספר? לכו לספרייה הלאומית, לבית אריאלה, רוצים לעשות אינסטלציה? לכו למוזיאון תל אביב או לביאנלה, תחפשו השראה שהיא לא רק בפינטרסט. 2. תתייעצו גם עם חברים, כן לפעמים הם יס מנים (שלפעמים זה נחוץ) אבל לפעמים הם יגידו דברים שיעזרו או ישנו את הדרך שתסתכלו על העבודה 3. אל תוותרו לעצמכם ותתעקשו על מה שצריך להתעקש עליו, אני לא אומר לכם לריב עם המנחה שלכם כל שבוע, אבל אם אתם מאמינים שהדרך שלכם היא הנכונה תבינו איך לעמוד על שלכם גם אם זה אומר שצריך להסביר אחרת את מה שהתכוונתם אליו (לא לשקר!).
4
שְׁאֵרִיּוֹת זִכָּרוֹן
שם המעצב.ת: הילה פיש
מנחה: נסטיה פייביש
@hila_fish13
תחום עיצוב: עיצוב ספר, מיצב
תיאור פרויקט:
העבודה מבוססת על סיפורו האישי של סבי, שורד השואה שנעקר עם אימו מפולין בחודשי חייו הראשונים. לסבי יש שני סוגי חפצים. אלה שמזכירים לו מה שאיננו עוד, ואלה שהם השורשים שהוא בנה כאן. העבודה משלבת חפצים פיזיים, טקסטים וחומרים אורגניים, ובוחנת את החפץ לא רק כעדות לאובדן, אלא כיסוד של בנייה מחדש.
התיעוד של החפצים בפורמטים המשתנים המוצגים בפרויקט מאפשר פעולה של שימור מצד אחד, והצגת השבריריות והזמניות דרך אופן הצגתם מהצד השני.
דעת המסקר:
אחחח, מה כבר אפשר לכתוב על הפרויקט הזה ועל הילה פיש? בעיניי, הילה היא המעצבת החזקה ביותר מהמחזור הזה באוניברסיטת חיפה, ובאופן כללי אחת המעצבות עם ניצוץ העיצוב הכי חזק שפגשתי. המוטיבציה שלה, האהבה לעיצוב, הרצון ללמוד, להשתפר ולהפוך למודל לחיקוי ולהשראה הם חלק משמעותי ממה שהפך אותה למעצבת שהיא היום. למרות שאני מכיר את הילה אישית, היא הצליחה להפתיע אותי פעם נוספת בפרויקט הגמר שלה, שמבוצע בצורה מרשימה ומדויקת במיוחד. ההבנה הטיפוגרפית, הפורמט המורכב, הטכניקות, הדימויים החזקים, עוצמות הרגש והחיבור האישי של הילה לספר ולסבא שלה יוצרים יחד פרויקט גמר פנטסטי, כזה שמרגיש כמו עבודה של מעצב מנוסה מאוד. הילה אמנם בוגרת טרייה, אבל כבר עכשיו יש לה יכולות עיצוב וחשיבה ברמה גבוהה במיוחד. אני זוכר שכשהייתי בשנה ג' היא הייתה מגיעה בקביעות להגשות שלי, ותמיד היינו מדברים גם באינסטגרם. אני זוכר את השיחה שבה כתבת לי שאת רוצה להיות מעצבת טובה כמוני, ואני עניתי לך שתהיי מעצבת טובה יותר. בעיניי, הצלחת להשאיר חותם באוניברסיטת חיפה עבור הבאים אחרייך, ואפילו להתעלות על חברי למחזור הלימודים שהערצת בתחילת הדרך. וכמו שכבר דיברנו, אני בטוח שעוד מחכים לך דברים מרתקים בהמשך. ואני בהחלט אמשיך לעקוב אחרי העבודות והעשייה שלך.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
הטיפ הכי גדול שלי למעצבים הבאים הוא לא לפחד להיכנס לעומק. לא להסתפק ברעיון הראשון או במה שנראה נכון מבחוץ, אלא לתת לעצמכם לחקור, לשאול שאלות, לטעות ולגלות תוך כדי התהליך. בפרויקט הזה למדתי שלא תמיד צריך לדעת מראש איך הכל ייראה או איך תגיעו לתוצאה הסופית. לפעמים דווקא הניסוי, הכישלון והדרך הלא צפויה הם אלה שמובילים את העבודה למקום הכי נכון. ובעיקר, הייתי אומרת לבחור נושא שבאמת אכפת לכם ממנו. כשיש חיבור אישי אמיתי, גם הקושי הופך לחלק מהתהליך וגם לעיצוב יש משמעות עמוקה יותר. תסמכו על עצמכם, אבל גם תדעו להקשיב, לקבל ביקורת ולתת לאנשים סביבכם לעזור לכם לקדם את מה שאתם עושים. בסופו של דבר, תהליך טוב לא נמדד רק בתוצאה הסופית, אלא במה שלמדתם בדרך ובכמה העבודה הצליחה להגיד משהו שהוא באמת שלכם.
5
העדות שבחוסר
שם המעצב.ת: רעות בריקנשטיין
מנחה: רינת הדר
@reutbrik @reut125
תחום עיצוב: רב תחומי
תיאור פרויקט:
הפרוייקט מתמקד בעדות, זיכרון ואובדן. אספתי 28 חפצים מאנשים אנונימיים שאיבדו את יקיריהם ומזכירים להם אותם. את החפצים הפכתי למאובנים מתוך הנחת יסוד שכמו שמאובנים מייצרים הטבעה של האורגניזם- כך גם חפצים של אדם לאחר לכתו. הם מציגים את ההקשרים בו הוא חי, את הטביעות שלו בעולם ואת מה שהקיף אותו. הם מציגים את הנגטיב של האדם.
הפרויקט גם מראה איך חוסר ואובדן יכולים לקבל צורה פיזית וחומרית.
המאובנים נכנסו למערכת תיעוד ומיון ארכיאולוגית אשר הוצגה בקטלוג מודפס יחד עם סיפורים אישיים, גלויות, סרטון ואתר המאגד את כל חלקי הפרוייקט.
דעת המסקר:
פרויקט גמר סופר מרשים ובהיקף משמעותי, שמרגיש כמעט כמו מוזיאון בפני עצמו וכולל אתר, מאובנים וסיפורים בגרסה מודפסת שקיימים גם באתר. והכול מבוצע בצורה נהדרת. הבחירה להציג עדות וזיכרון דרך מאובנים היא חכמה ומעוררת השראה, לא רק מבחינת האתגר העיצובי אלא גם ברמה הקונספטואלית. אני גם כל כך שמח שנלחמת והצלחת להשיג לפרויקט מקום תצוגה ראוי בתערוכה (ומי כמוני יודע כמה זה יכול להיות קשה). רואים בפרויקט הזה עד כמה את מעצבת מוכשרת וכמה את עובדת קשה כדי להצליח, ובמקרה הזה הצלחת ביג טיים. הייתה לי זכות וכבוד גדול להיות נוכח בזמן שהצגת את הפרויקט מול הקהל.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
לחשוב מאוד מראש מה עושים, הדבר שאיפשר לי ליצור היקף גדול ומהודק זו העובדה שידעתי כבר לפני הסמסטר מה אני עושה ויכלתי להיכנס אליו וישר להתחיל לעבוד. זו לפעמים מחשבה שנמנעים ממנה כי זה מפחיד אבל זה אף פעם לא מוקדם מידי לחשוב מה תעשו בפגמ״ר.
6
לפי הכריכה
שם המעצב.ת: נוגה נחמן
מנחה: רינת הדר
@imnoga
תחום עיצוב: איור, עיצוב UX UI, וידאו ומושן
תיאור פרויקט:
עבודה זו מתנגדת לאמירה הידועה: "אל תשפוט ספר לפי הכריכה שלו" –
זאת מכיוון שהאופן בו אנו שופטים לפי הכריכה משפיע על עולם התוכן שנצרוך ונקרא. הממשק מזמין אותנו לגלות שהכריכה לא מספרת לנו רק על תוכן הספר, אלא גם על מי שאנחנו.
דעת המסקר:
כשראיתי את הפרויקט הזה, שמיד בלט וקרץ לי, חשבתי לעצמי: "איזה פרויקט גמר כיפי". אבל כשנכנסתי לעומק והתחלתי לחוות אותו, הבנתי עד כמה הוא אישי ועד כמה הוא מזמין את הצופה להיכנס לתוך העולם של היוצרת. אני כל הזמן אומר שפרויקט גמר צריך להיות עם "נשמה", וזה בדיוק מסוג הפרויקטים שבהם מרגישים אותה מהרגע הראשון. את האישיות של היוצרת, את המחשבות שלה ואת הדרך שבה היא רואה וחווה את העולם. הממשק האינטראקטיבי מעוצב היטב ומשלב איורים ושפה חזותית יפהפייה, שפשוט עושים חשק לא רק לענות על השאלון וליצור את הכריכה לספר האישי שלי, אלא גם לראות מה יצא לאחרים. זה בדיוק מה שאני אוהב לראות בתערוכות בוגרים ובפרויקטי גמר, ואיזה כיף לי לא רק לראות ולחוות את הפרויקט הזה, אלא גם לסקר אותו.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
כפי שבאמת כתבתי לפני כן: פשוט לא לפחד לטעות! ברגעים שבהם הצלחתי לשחרר ולאפשר לעצמי להתנסות ולחקור – אלה היו הרגעים הכי מלמדים ומשמעותיים בתהליך שלי שאני הכי גאה בהם. תאמינו בתהליך שלכם ואל תחששו ללמוד ולחדש גם עבור עצמכם ועבור הסביבה שלכם. יש בכם כוח ענק להעביר את המסר שלכם הלאה, ברגע שמדובר בפרויקט שאתם מלאי תשוקה לגביו – התשוקה הזאת באמת ממש מורגשת ומרגשת! תסמכו על תחושת הבטן שלכם ועל הרצון שלכם לחדש ולהביא לעולם משהו שהוא נטו שלכם.
7
בין הבתים | Between homes
שם המעצב.ת: הילה לוסטיג
מנחה: נסטיה פייביש
@hila_lustig
תחום עיצוב: ויזואליזציה, עיצוב UX UI, עיצוב ספר
תיאור פרויקט:
הפרויקט עוסק במערכת היחסים שבין אדם לבית ובוחן כיצד היקשרות או חוסר היקשרות לבית ולסביבה משפיעות עלינו ומעצבות את זהותנו. בפרויקט משולב מידע גיאוגרפי ורגשי שחושף את עוצמת הרגש שמותירים בנו בתים גם אחרי שנים. הדימויים מבוססים על תהליכים שמתרחשים בגזע עץ שבו שכבות חיים נצברות לאורך שנים ומשפיעות זו על זו.
דעת המסקר:
פרויקט אינטראקטיבי ומחקרי מרתק, שמציג בצורה מינימליסטית את היחסים שבין אדם לביתו, את המעבר בין בתים ואת האופן שבו המעברים האלה משפיעים על הזהות האישית. הפרויקט מציג נתונים בצורה חכמה ואינטואיטיבית מאוד, כך שקל להבין במהירות מה קורה בתוך הממשק ואיך להתמצא בו. ההחלטות בעיצוב המסכים והלייאוט מרשימות במיוחד, והשפה החזותית כולה מדויקת, נקייה ומרתקת. המשתמש ממלא טופס שבו הוא מזין את המקומות שבהם גר לאורך חייו, והממשק יוצר עבורו מפה חזותית אישית. מערכת העיצוב של הפרויקט היא מהטובות שראיתי השנה מבין כלל התערוכות, עם הקפדה ברורה עד לפרטים הקטנים ביותר. מהתנסות בפרויקט היה לי ברור שהמעצבת שעומדת מאחוריו היא גם מעצבת UX/UI חזקה מאוד וגם מעצבת חכמה, שיודעת לתרגם מחקר מורכב לחוויה דיגיטלית ברורה ומדויקת.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
אני חושבת שהטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת הוא בחירת הנושא לפגמ״ר. ברגע שיש איזשהו חיבור רגשי או אישי לפרוייקט- גם המוטיבציה לעבודה עליו גדלה וגם נוצר משהו שהוא לגמרי שלך, נולד מתוך מקום שהוא שלך- ואז יוצא לכלל- וזה תמיד מורגש. ואת הטיפ השני אני יודעת להגיד בדיעבד (כי תוך כדי זה קשה ליישם). לנקות רעשי רקע- העבודה על הפגמ״ר היא מפחידה, וכל דבר יכול לערער. חשוב לזכור שלכולם יש דעות, וכולם יגידו לכם אותן. אתם בוחרים מה לקחת ומה להשאיר מאחור.
8
רזיאל
שם המעצב.ת: יונתן אלפרין
מנחה:עופרי פורטיס
@yonatanalperin123
תחום עיצוב: טיפוגריפיה, ux/ui
תיאור פרויקט:
"רזיאל" הוא ממשק אינטראקטיבי בו המשתמש יכול לדבר עם מיסטיקן וירטואלי, וליצור יחד איתו קמע אישי המבוסס על התכנים שעלו בשיחה. הקמעות והגופן בפרויקט שואבים השראה מהספר "רזיאל המלאך", ספר קבלה מעשית הכולל הוראות ליצירת קמעות. הפרויקט מציף שאלות על מקומה של הקבלה המעשית בתרבות הישראלית, ובוחן כיצד סמלים ואמונות שנדחקו לשוליים מקבלים חיים חדשים דרך התערבות עיצובית וטכנולוגית.
דעת המסקר:
פרויקט גמר טיפוגרפי מעולה שמציג פונט לצד אתר שבו ניתן לשוחח עם מיסטיקן וירטואלי מבוסס AI, ובעזרת מענה על כמה שאלות ליצור קמע אישי שאותו ניתן גם להדפיס. הקמעות שנוצרים ממשיכים את השפה החזותית של הגופן, והאחידות בצורניות ובסגנון שלהם מאפשרת לאתר לקדם את הפונט שעומד במרכז הפרויקט בדרך מקורית ומיוחדת. הפרויקט מרשים במיוחד משום שהוא משלב חדשנות עם מעורבות רגשית של המבקר, משאיר אצלו מזכרת אישית ובמקביל חושף אותו לפונט בצורה חווייתית. אני מאוד נהנה לראות פרויקטים כאלה, שמחברים בין עיצוב לטכנולוגיה ושבהם הכול מרגיש מלוטש, מדויק ונראה נהדר. אין ספק שגם מאחורי התוצאה הסופית עומד מחקר טיפוגרפי רחב ומשמעותי.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
לעבוד בטכניקה שאתם מכירים ואוהבים ולא לנסות לפרוץ את הגבולות שלכםן בפרויקט הגמר!
9
תורה שבמרחב
שם המעצב.ת: רביד דר
מנחה: רינת הדר
@ravid_dar
תחום עיצוב: עיצוב אינטראקטיבי
תיאור פרויקט:
את הפרויקט התחלתי מהנקודה הכי אישית שלי – החיים בין שני עולמות. גדלתי בבית שבו אבא דתי ואמא חילונית, וגיליתי שיש דברים שנשארו מאחור והרבה לא מכירים. אחד מהם הוא טעמי המקרא. הטעמים הם הרבה יותר מסימנים שמופיעים בטקסט; הם מערכת מוזיקלית שלמה שמעניקה למילים קצב, הדגשות, עצירות ונשימה – ממש כמו כלי מוסיקה. אז עלתה השאלה שהובילה את כל המחקר: אם כבר קיימת בהם מוזיקה, למה שלא ננגן אותם?
אז חיברתי אותם עם כלי הנגינה הטוב בעולם, שאני מנגנת עליו; תופים, וכל טעם קיבל ניגון משלו.
מבחינה ויזואלית חקרתי את המושג סינסתזיה, עירוב חושים, תופעה נוירולוגית שבה חושים מתחברים זה לזה. בהשראתה וסילי קנדינסקי בנה את תיאוריית הצבע והצורה בה לכל צליל יש צבע וצורה משלו; צהוב זה צליל של התפרצות, עיגול זה זרימה, ריבוע זה עצירה/הדגשה וכו׳.
בעבודתי, החלתי את התיאוריה שלו על טעמי המקרא. לכל טעם יצרתי ייצוג גרפי וצליל משלו, ולצד זה בניתי ממשק אינטראקטיבי המאפשר לחקור אותם, לראות אותם, לשמוע אותם ולנגן אותם באמצעות תופים.
הממשק מחובר למקלדת שליטה שיוצרת חוויה רב־חושית שמזמינה גם מי שלא הכיר את טעמי המקרא לגלות אותם מחדש – דרך צבע, צורה, תנועה וקצב.
דעת המסקר:
ממשק אינטראקטיבי, משחקי וחווייתי שמשלב בין חוויית התיפוף והנגינה לבין טעמי המקרא. החיבור הגאוני הזה, יחד עם שפה חזותית חכמה, צבעונית ומזמינה, יוצר דרך חדשה ללמוד, לחקור ולהתחבר לטעמי המקרא. בעיניי, זהו פרויקט סטארטאפ מצוין שכדאי לקחת קדימה, משום שיש כאן צורך אמיתי, קהל יעד ברור ופוטנציאל להפוך למוצר ממשי ורווחי. מעבר לכך, מרגישים שמאחורי הפרויקט עומדת מעצבת מצוינת שיצרה פרויקט גמר ייחודי שמחובר אליה, לאופי שלה ולאופן שבו היא רואה את העולם. הפרויקט נראה נהדר, בלט לאורך כל התערוכה, וראיתי בעצמי איך אנשים מגיבים אליו, נהנים ממנו וגם לומדים דרכו. מבחינתי, זו הצלחה גדולה מאוד.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
קודם כל לא לוותר עד שמוצאים נושא שבאמת מעניין אתכם ויש לכם חיבור אישי אליו! זה מה שייתן לכם את המוטיבציה לעבוד. אל תפחדו להמציא, להתנסות ולנסות דברים שלא עשיתם קודם. והכי חשוב, אל תשוו את עצמכם לאחרים. לכל אחד יש את הדרך, הקצב והפרויקט שלו. במקום להשוות, תפרגנו, תעזרו אחד לשני ותהנו מהתהליך.
10
ויהי אות
שם המעצב.ת: ליאת לזבר
מנחה: עופרי פורטיס
@liatlaz
תחום עיצוב: טיפוגרפיה ואינטרקטיב
תיאור פרויקט:
פרויקט הגמר שלי נולד מתוך חיבור בין שני עולמות שמלווים אותי, החיפוש הרוחני והעשייה העיצובית.
״ויהי אות״ הוא ממשק אינטראקטיבי המבוסס על הספר ראש מילין של הרב קוק, חיבור שעוסק במשמעות הרוחנית והצורנית של האות העברית, הניקוד, התגין והטעמים.
מתוך הטקסט המורכב של הספר, יצרתי דרך חזותית ונגישה יותר להכיר את הרעיונות שבו. דרך הממשק אפשר לעבור בין האותיות, לקרוא על המשמעות שלהן ולגלות את המבנה הפנימי שלהן ואת האותיות שמהן הן מורכבות.
כחלק מהפרויקט יצרתי גם מערכת אותיות חדשה בהשראת כתב סת״ם אשכנזי, שעברה התאמה לשפה חזותית עכשווית, ומאפשרת להתבונן בכל אות מחדש ולחשוף את מרכיביה.
אחרי תהליך ארוך של מחקר, למידה ועיצוב, נוצר פרויקט שמזמין להתעכב לרגע על אחד הדברים הכי בסיסיים בשפה שלנו, האות העברית, ולגלות כמה משמעות יכולה להסתתר בתוך צורה אחת.
דעת המסקר:
אתר אינפורמטיבי וטיפוגרפי מרשים שמנגיש תוכן של מילון מודפס דרך ממשק אינטראקטיבי שמפעיל את המשתמש, מעודד אותו לחקור ומעורר סקרנות. האתר מעוצב היטב, החל מהשפה החזותית המינימליסטית, דרך הלייאוט של המסכים ועד לאינטראקציות עם האותיות, שאותן ניתן ממש לפרק ולבחון את המבנה והצורניות שלהן. יש כאן חשיבה גם על הפרטים הקטנים, כמו האנימציות והמעברים בין הדפים, שמעצימים את החוויה והופכים את השימוש באתר לזורם ומסקרן יותר. הפרויקט מציג את האותיות כספרייה אינטראקטיבית, והדרך שבה ניתן לחקור כל אות נעשית בצורה משחקית ומהנה. ברגע שמתחילים עם אות אחת, מיד מתעורר הרצון להמשיך ולגלות את השאר. אני מאוד אוהב לראות פרויקטי גמר ב־UX/UI שלוקחים מידע שאנחנו רגילים לפגוש בפרינט ומצליחים להנגיש אותו מחדש דרך חוויה אינטראקטיבית.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
לחקור כל הזמן ולהתעסק אך ורק בדברים שמעניינים אתכם. לבחור נושא שבאמת קרוב לליבכם ולדייק את עצמכם כל הזמן לאורך כל התהליך.
11
המגדיר לימין המלא
שם המעצב.ת: שקד ליפליס
מנחה: עופרי פורטיס
@shaked.ha_ben
תחום עיצוב:ספר, טיפוגרפיה, אינפוגרפיקה, אוצרות־חזותית
תיאור פרויקט:
"המגדיר לימין המלא" הינו ספר העוסק בשיקוף חדירת תפיסות העולם של הימין הקיצוני אל לב הקונצנזוס הישראלי ואת השפעתן על התנהלות המדינה הפועלת כאתנו־קרטיה, מצב בו לכאורה מתקיימים מנגנוני דמוקרטיה ושיוויון אך בפועל מתרחשת מערכת מעמדית של קבוצות זהות הזוכות ליחס משתנה מהמדינה והחברה, לפי ראות העין של האידאולוגיה ימנית הקיצונית.
הספר הוא למעשה מגדיר המחלק בצורה היררכית את קבוצות הזהות השונות במדינה, בהתאם ליחס אותו הן מקבלות והצורה בהן הן נתפסות ע"י המדינה, החברה כולה והימין בפרט, ומגלה לקורא כיצד יש להתייחס אליהן ומדוע – ברמה החברתית, המדינית ואף הביולוגית. כמו שאמר הסופר גורג' אורוואל: "כל החיות שוות, אך יש חיות ששוות יותר."
המיון וההיררכיה שמציג הספר אינם המצאה או תרחיש עתידי, אלא ניסיון לשקף תהליך מסוכן המתרחש בחברה הישראלית ובמדינה בהווה. השימוש בשפה קיצונית לכאורה נועד לא לשם פרובוקציה, אלא לשם תפקוד הפרוייקט כתמרור אזהרה לכולנו.
דעת המסקר:
פרויקט ספר מרהיב שמציג יכולות עיצוב גבוהות במיוחד. כבר מהרגע שפתחתי את הספר, עוד לפני שהתחלתי לקרוא, היה לי ברור שמדובר במעצב עם יכולות טיפוגרפיות יוצאות דופן. היכולת להעמיד טקסט אינפורמטיבי במגוון צורות ולשלב אותו עם אלמנטים חזותיים ברמה כל כך גבוהה היא מהמרשימות שפגשתי בתערוכות בוגרים, לא רק השנה אלא בכלל. הבחירות בעיצוב העמודים, חוויית הדפדוף המפתיעה שגם מפעילה את המבקר, והדימויים החזותיים שמרגישים כאילו כל אחד מהם יושב בדיוק במקום, בגודל ובעריכה הנכונים. כל אלה יוצרים ספר מדויק ומרשים מאוד. גם הצבעוניות הנהדרת מצליחה להעביר תחושה ישראלית, וכל זה לצד הנגשה של כמות אדירה של מידע על פני מספר גדול מאוד של עמודים. זכיתי גם שהיוצר הציג לי את הפרויקט באופן אישי, ומרוב שהתלהבתי גם ממנו וגם מהעבודה, ישר רצתי לחנות הבוגרים כדי לתמוך בו כיוצר וקניתי פונט שלו. אני באמת מקווה שהוא ימשיך ליצור חוויות טיפוגרפיות מושקעות, פונטים, כרזות ועוד, וכמו שאמרתי לו, אני הראשון לתמוך, כי צריך כמה שיותר מעצבים חכמים עם יכולות גבוהות כאלה.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
אני רוצה להעניק שלושה טיפים מתוך תהליך העבודה שלי. הראשון הוא מחשבה מקדימה ועמוקה. חשוב לחשוב היטב על הקונספט, על המהלך שאתם רוצים להעביר, על המשמעות העמוקה של העיצוב ועל מה שהצופה ייקח איתו מהעבודה – מה יישאר איתו במחשבה גם אחרי שיצא מהתערוכה, ואולי אפילו רגע לפני שהוא נרדם. כל רגע של מחשבה מקדימה יכול להוביל לעוד פיצוח קטן אך משמעותי בעיצוב. לכן, לא כדאי לחפף בשלב הזה. הטיפ השני, והלא פחות חשוב, הוא פדנטיות. לא לעגל פינות: לחקור לעומק, לבצע כמה שיותר טסטים, ולשאוף להפקה הטובה ביותר שניתן להשיג. זה דורש זמן, סבלנות ולעיתים גם לא מעט תסכול, אבל בסופו של דבר ההשקעה מורגשת בעבודה וגם מוערכת. והטיפ האחרון הוא להקדים את הזמן. אם הדדליין הוא X – הגדירו לעצמכם דדליין של שבועיים קודם. תמיד משאירים מקום לעוד תיקון, עוד טסט, עוד בעיה בלתי צפויה ועוד רגע של שקט לפני ההגשה. תודו לי אחר כך.
12
חזון ממומן
שם המעצב.ת: גפן בר מאיר
מנחה: רינת הדר
@gefen.design
תחום עיצוב: מיתוג ומושן
תיאור פרויקט:
בעבר, אנשי חזון ומנהיגים התמקדו בעשייה משמעותית; לעומתם, האנשים המשפיעים בימינו – משפיעני הרשת – עסוקים בעיקר בלמכור לנו את המוצר הבא מתוך אינטרסים כלכליים אישיים. הפרויקט מפגיש דמויות מופת היסטוריות עם תרבות השיווק השטחית של ימינו. על ידי תרגום מפעל חייהם למוצרי מדף שעטופים בנרטיב פרסומי עכשווי, העבודה מעלה את השאלות: האם המנהיגות האמיתית נעלמה לטובת פרסום ממומן ריק מתוכן? מי הם האנשים שאנו מאפשרים להם לעצב את תודעתנו כיום?
דעת המסקר:
פרויקט מיתוג מיוחד מאוד, ושונה ממה שאני רגיל לראות בדרך כלל בתערוכות בוגרים. אם ברוב המקרים מיתוג נבנה סביב מחקר, מוצר או צורך מסוים, כאן המיתוג עצמו הופך לכלי ביקורתי. וזה בדיוק מה שהופך את הפרויקט לכל כך מעניין. דרך חיבור בין דמויות מופת היסטוריות לבין השפה הפרסומית והשיווקית של ימינו, הפרויקט מעלה ביקורת עכשווית ורלוונטית על תרבות המשפיענים, הצריכה והאופן שבו ערכים, רעיונות ואפילו מנהיגות יכולים להפוך למוצר ממותג. קשה להישאר אדישים מול נושא כזה כשהוא מוצג בצורה כל כך ישירה ומוכרת. מעבר לקונספט החזק, הפרויקט מציג יכולות מיתוג מצוינות, לצד עבודת מושן גרפיקס שמחזקת את השפה החזותית ומעניקה לה תחושה של קמפיין פרסומי אמיתי, ובכך מעצימה עוד יותר את העמדה הביקורתית של היוצרת.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
אני יודעת שזה הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע אבל תנסו להסגר על נושא כמה שיותר זמן מראש. עוד משהו- כשפרסמו את המיקומים לתערוכה שמו אותי במסדרון ברוחב מטר שלא היה ראוי להצגה בשום צורה וממש התבאסתי ונלחמתי על זה שיחליפו לי ובסוף התפנה מקום אחר למזלי והחליפו לי מיקום אז תזכרו שהכל נתון לשינויים ותנסו להלחם אם משהו לא מתאים. בכל מקרה, התערוכה חולפת וזאת רק נקודה קטנה על ציר הזמן שלנו וחשוב לזכור את זה כי הכי קל להוציא את זה מפרופורציות (מניסיון כמובן).
13
קמרינו חצי קורסיבי
שם המעצב.ת: יהב ספיר
מנחה: כפיר מלכה
@yahavsapir1
תחום עיצוב: טיפוגרפיה
תיאור פרויקט:
מרינו חצי־קורסיבי מפיח חיים חדשים בכתב עברי חצי־קורסיבי איטלקי מתוך מחזור רוטשילד שנוצר במאה החמש־עשרה בפירנצה. מתוך מחקר היסטורי ופרשנות עיצובית נוצר גופן חדש ולצידו מתפתחת שפה חזותית שמחייה מחדש את עולם הדימויים, הצבעוניות ועיצובי העמוד של הרנסנס היהודי־איטלקי. הפרויקט מחבר בין האות לבין העולם החזותי שסבב אותה ובוחן כיצד כתב־יד היסטורי יכול להפוך לשפה חזותית עכשווית.
דעת המסקר:
פרויקט גמר שהיה מהבולטים ביותר בתערוכת הבוגרים, ואיזה כיף לראות פרויקט של עיצוב פונט שמבוסס על מחקר עמוק ושיש בו גם חיבור שורשי ואישי ליוצר שלו. הפונט עצמו מלוטש ברמה מקצועית שקשה להאמין שנבנתה בתוך סמסטר אחד בלבד, ועוד במסגרת הלימודים באוניברסיטת חיפה, שבה הסטודנטים ממשיכים במקביל גם בקורסים נוספים לצד פרויקט הגמר. כבר בזכות העבודה הקשה והתוצר המרשים היה לי ברור שהפרויקט הזה חייב להיכנס לסיקור, אבל הוא הולך הרבה מעבר לפונט עצמו. האתר שמלווה את הפרויקט מציג בצורה מפורטת את תהליך העבודה והמחקר, דבר שאני באופן אישי מעריך מאוד בפרויקטי גמר ורואה בו חלק חשוב כמעט כמו התוצר הסופי. האתר גם מאפשר למבקר להתנסות בפונט ומשלב אלמנטים חזותיים מעולמות עתיקים של איטליה בצורה אנימטיבית, מסקרנת ומדויקת. לצד האתר יש גם תוצרים מודפסים, בהם חוברת נפתחת וכרזות, שמרחיבים עוד יותר את השפה של הפרויקט. זה לגמרי פונט שהייתי שמח לראות יוצא לשוק ונמכר לקהל רחב, כי יש בו פוטנציאל ליצור ממנו אינספור יישומים נפלאים. מעבר לכל זה, היה לי גם כיף גדול לדבר עם היוצר לאורך התערוכה ולהכיר יותר לעומק את הדרך שמאחורי הפרויקט.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
לתת לפרוייקט להבשיל קונספטואלית ולקחת נושא שמעניין אתכם ומרגש אתכם כדי שתוכלו להתמסר אליו.
14
Synaptic Silence/ שתיקה סינפטית
שם המעצב.ת: נויה מאור
מנחה: עופרי פורטיס
@noya_maor
תחום עיצוב: קונספט/ Ai/ טאצדיזיינר/ מיצב אינטראקטיבי
תיאור פרויקט:
מה נשאר כשהזיכרון מתחיל להיעלם? פרויקט הגמר שלי עוסק בחוויית החיים עם אלצהיימר, דרך הסיפור האישי של סבא שלי, יענקל׳ה, שחי עם המחלה במשך שמונה שנים ונפטר במהלך העבודה על הפרויקט. יצרתי מיצב המורכב ממסגרות ריקות, כשבתוך כל אחת מהן עינית שמזמינה את הצופה להתקרב ולהציץ פנימה אל זיכרון. זיכרון שהוא אישי ומשפחתי, אך גם קולקטיבי. המסגרות, שבדרך כלל נועדו בכדי לשמר זיכרונות, נשארות כאן ריקות, והזיכרונות שנגלים דרכן כבר אינם כפי שהיו. הם משובשים ויוצרים מציאות חדשה המשלבת בין העבר להווה. דרך החוויה הזו רציתי לתת הצצה לעולם שהולך ונעשה פחות ופחות מוכר.
דעת המסקר:
פרויקט גמר מרשים, חכם ועוצמתי במיוחד, שמציג סיפור אישי דרך מיצב שמכניס את המבקר, כמעט באופן פיזי, לנעליו של סבה של היוצרת. פעולת ההצצה דרך הפתחים שבתמונות הריקות התלויות על הקיר חושפת זיכרונות משפחתיים, ובמקביל ממחישה כיצד המחלה מעוותת אותם, מטשטשת אותם ולבסוף גם מוחקת אותם. עבורי, זו הייתה חוויה כל כך חזקה עד שממש קיבלתי עור ברווז, ובמהלך ההתנסות הרגשתי שאני מתנתק לחלוטין מהתערוכה שסביבי. אחרי ששמעתי מהיוצרת שבמהלך העבודה על פרויקט הגמר סבה נפטר, העוצמה של הפרויקט קיבלה עבורי ממד נוסף, והתרשמתי מאוד מהיכולת שלה ליצור מתוך נקודה אישית כל כך רגישה כשהכול עדיין טרי. נעשו כאן החלטות חכמות מאוד גם בפן העיצובי וגם בפן האינטראקטיבי, ומרשים במיוחד לראות את השימוש המדויק והמושכל בבינה מלאכותית ככלי שמשרת את הרעיון ולא משתלט עליו. זה בדיוק מסוג הפרויקטים שקיוויתי לראות השנה. כאלה שמראים איך אפשר לחבר בין טכנולוגיה, מחקר, רגש וסיפור אישי בצורה עמוקה ומשמעותית. בעיניי, מעצבי העתיד יכולים ללמוד הרבה גם מהתוצאה הסופית וגם מהתהליך שהוביל אליה.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
תתחילו מלהבין מה אתם באמת רוצים להגיד, ועם איזו תחושה הייתם רוצים שהצופה יצא מהפרויקט שלכם. ברגע שהקונספט ברור, הדרך כבר מתחילה להגיע מעצמה. אל תכפו על הפרויקט משהו רק כי בא לכם לעשות אותו, תנו לרעיון להוביל אתכם ותבחרו במה שהכי נכון לו. ואל תפחדו אם בדרך תגלו שאתם צריכים לעשות משהו שאין לכם מושג איך עושים, תלמדו! בסוף כולנו עוברים את זה, והזמן אמנם קצוב, אבל תופתעו לגלות כמה אפשר להספיק בו 🙂
15
מתוך השיבוש
שם המעצב.ת: ליזה קוליש
מנחה: רינת הדר
@Liza.kolish
תחום עיצוב: רב תחומי
תיאור פרויקט:
העבודה בוחנת כיצד מה שנתפס כפגם או חריגה גופנית יכול להפוך למאפיין ייחודי כחלק מהשונות האנושית. במקום לייצג את הגוף עצמו, העבודה מחלצת ממנו דפוסים של “שיבוש” וממירה אותם לצורות חזותיות חדשות. דרך פירוק, מיפוי והמרה של סימנים ביולוגיים לצורות חזותיות, העבודה בוחנת כיצד מה שנתפס לעיתים כפגם או חריגה גופנית יכול להפוך לשפה חזותית חדשה, ומציעה התבוננות מחודשת בשונות ביולוגית ובקשר שבין גוף, קוד ואסתטיקה.
דעת המסקר:
פרויקט גמר מדויק מאוד מבחינה קונספטואלית, שכבר מהשניות הראשונות של הצפייה בו מצליח להעביר באופן ברור שהוא עוסק בשיבושים גנטיים. ברגע שמבינים שהפרויקט נובע גם ממקום אישי, ושגם היוצרת עצמה מתמודדת עם שיבוש גנטי, הוא מקבל עומק ומשמעות נוספים. האפקטים והאלמנטים החזותיים מעבירים בצורה חדה ומדויקת את הביקורת של היוצרת כלפי התפיסה החברתית שמסמנת כל מי שנחשב חריג, שונה או "פגום". זהו פרויקט אמיץ מאוד, חכם מאוד ומדויק מאוד, גם ברעיון וגם באופן שבו הוא מתורגם לשפה חזותית.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
הטיפ הכי חשוב שלי הוא לא לפחד להתחיל ממשהו אישי. גם אם בהתחלה הרעיון מרגיש קטן או לא מספיק משמעותי, דווקא מהמקום האישי אפשר להגיע לתוצאה מקורית ומשמעותית. בנוסף, חשוב לתת לעצמכם זמן לניסוי וטעייה ולא להיבהל כשדברים לא עובדים. בפרויקט גמר יש הרבה שינויים בדרך, ולא כל רעיון שמתחילים איתו חייב להגיע לתוצאה הסופית. לפעמים דווקא מהניסיונות שלא הצליחו מגיעים לכיוון הכי טוב.
לסיכום
למרות האתגרים והמכשולים הרבים, מחזור 2026 של תקשורת חזותית באוניברסיטת חיפה הצליח להציג פרויקטי גמר מצוינים.
מי שמצליח להתנתק לרגע מהמעטפת האוצרותית, להאט את קצב הביקור, להקדיש לכל עבודה את הזמן שהיא דורשת, ובעיקר לדבר עם הבוגרים שמאחוריה. יכול למצוא בתערוכה הזאת לא מעט רגעים של הנאה, רגש והפתעה.
ניכר שהבוגרים, יחד עם המרצים והמרצות שהנחו אותם, השקיעו עבודה עצומה בפרויקטים. בתוך התנאים שניתנו להם, הם הצליחו לייצר גוף עבודות מגוון, אישי ומרשים.
ואולי הדבר החשוב ביותר שאמרתי לכמה מהם במהלך הביקור הוא זה:
בסופו של דבר, כל תערוכה נסגרת. הקירות נצבעים מחדש, המסכים יורדים, השולחנות מפונים והחלל חוזר להיות מה שהיה. מה שנשאר הוא הפרויקט שיצרתם, העבודה שתיכנס לתיק העבודות שלכם והחוויה שתיקחו איתכם מהתקופה הזאת.
לכן אני מקווה שהבוגרים יבחרו לזכור בעיקר את מה שהם הצליחו ליצור, ולא רק את התנאים שבהם נאלצו להציג אותו.
כי מאחורי הצפיפות, המיתוג והבחירות האוצרותיות שפחות התחברתי אליהן, נמצא מחזור מוכשר מאוד של מעצבים ומעצבות בתחילת דרכם.
אני, לפחות, מתכוון להמשיך לעקוב אחריהם.
ואני ממליץ גם לכם.
