הבהרה: הסיקור שלפניכם נכתב מנקודת מבטי האישית והמקצועית כמעצב וכמסקר תקשורת חזותית, והוא משקף את התרשמותי ודעותיי בלבד. הביקורת המובאת בו אינה נועדה לפגוע באדם, ביוצר או במוסד, אלא לעודד שיח מקצועי, להעניק במה לעשייה המקומית ולתרום, ככל האפשר, לקידום קהילת העיצוב והמעצבים בישראל.
כמה שאני מחכה לתקופה הזאת בשנה, תקופת תערוכות הבוגרים בתקשורת חזותית. אחד המקומות שאני נהנה במיוחד לחזור אליהם מדי שנה הוא המכון הטכנולוגי בחולון. אם תחזרו לסיקורים שלי מהשנים הקודמות, תגלו מהר מאוד כמה אני אוהב את המוסד הזה, את תערוכות הבוגרים שהוא מקיים ובעיקר את האנשים שעומדים מאחורי היצירות. עם חלקם אני כבר נמצא בקשר, אחרים עוקבים אחריי באדיקות, ובכל שנה המעגל הזה מתרחב עם מחזור חדש של מעצבים ומעצבות. אחד הדברים שאני הכי אוהב במכון הטכנולוגי חולון הוא היכולת שלהם להפתיע אותי בכל פעם מחדש.
בכל שנה אני מגיע בתחושה שאני כבר יודע פחות או יותר למה לצפות. הרי הייתי כאן בעבר, אני מכיר את המחלקה, ראיתי את התערוכות הקודמות ואני יודע מה הרמה שלהן.
ואז אני נכנס לתערוכה ומגלה שממש לא הייתי מוכן.
תוך זמן קצר אני מוצא את עצמי שולף את הטלפון, מצלם עוד פרויקט ועוד אחד, עובר מחדר לחדר ומגלה בכל פעם משהו אחר שמושך את תשומת הלב שלי. אני חושב שאחד הדברים שמייחדים את המכון הטכנולוגי חולון הוא החופש העיצובי היחסי שהסטודנטים והבוגרים מקבלים. הם זוכים לחשיפה מכבדת, למרחב פיזי שמאפשר לעבודות לנשום, ובעיקר למקום להביע את עצמם ואת הדרך שבה הם רוצים שהפרויקט שלהם יפגוש את הקהל. כשמשלבים את החופש הזה עם מעצבים שכבר צברו ניסיון, מכירים את הכלים שלהם ויודעים כיצד להפוך רעיון לפרויקט שלם, נוצרים פרויקטי גמר שפשוט כיף להתעמק בהם. השילוב בין אוצרות מצוינת, מיתוג נכון, מגוון רחב של נושאים וחלוקה טובה בין תחומי ההתמחות יוצר תערוכה מאוזנת ומדויקת. בעיניי, יש כאן לא מעט דברים שמוסדות אקדמיים אחרים המלמדים תקשורת חזותית יכולים ללמוד מהם.
אבל מה בעצם הופך את התערוכה הזאת לכל כך טובה? הישארו איתי בסיקור ותראו בעצמכם.
אוצרות ומיתוג
האוצרות השנה מצליחה לשמר את הרמה הגבוהה, הסדר והארגון שמאפיינים את תערוכות הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון בשנים האחרונות.
יש משפט שאומר "סוס מנצח לא מחליפים", וזה בדיוק מה שהרגשתי כאן. במקום לנסות להמציא בכל שנה מחדש מערכת שכבר עובדת היטב, נדמה שהגישה הייתה לקחת את הבסיס המוצלח שנבנה בשנים הקודמות ולהוסיף עליו שכבות קטנות שמטרתן לדייק ולשפר אותו.
הדבר ניכר במחשוב ובציוד שהועמד לרשות הפרויקטים, בסידור הקומות השונות לפי תחומי ההתמחות ובאופן שבו העבודות עצמן הוצגו בחלל.
המיתוג
המיתוג השנה עורר אצלי תחושות מעט מעורבות.
מצד אחד, אהבתי מאוד את הדימויים החזותיים של הידיים. יש בהם משהו שמדבר באופן ישיר מאוד אל עולם העיצוב והיצירה, והם יצרו שפה חזותית שקל לזהות לאורך התערוכה.
מצד שני, החיבור הטיפוגרפי בין שני הפונטים שנבחרו הפריע לי מעט. כאשר לוקחים שני פונטים שונים מאוד באופיים וממקמים אותם יחד בתוך אותה כרזה, נוצר ביניהם מתח עיצובי. במקרה הזה הרגשתי שהמתח הטיפוגרפי לעיתים התחרה בדימויים החזותיים, במקום להשתלב איתם ולתת להם את הבמה.
לתת לפרויקטים מקום לנשום
אחד הדברים החזקים ביותר באוצרות של המכון הטכנולוגי חולון הוא האופן שבו הפרויקטים עצמם מקבלים מקום.
ולא במקרה אני אומר לסטודנטים ממוסדות אחרים: רוצים לראות מה זו אוצרות טובה? לכו לתערוכת הבוגרים במכון הטכנולוגי חולון. כי שם, בעיניי, עושים את זה כמו שצריך. כל בוגר ובוגרת מקבלים שטח משמעותי וחופש להביע את עצמם באופן שבו הם רוצים שהפרויקט יוצג. הדבר הזה לא רק מכבד את העבודה ואת מי שעומד מאחוריה, הוא גם נותן לבוגרים מוטיבציה להשקיע אפילו יותר בפרויקט הגמר ובאופן שבו הוא פוגש את הקהל. בסופו של דבר, תערוכת בוגרים היא לא עוד הגשה אקדמית. זו הבמה שבה פרויקט שעבדו עליו במשך תקופה ארוכה יוצא בפעם הראשונה מהסטודיו ופוגש קהל אמיתי. וכשנותנים לו את המקום הנכון, מרגישים את זה.
הפרויקטים עצמם
גם השנה הציגו במכון הטכנולוגי חולון מגוון רחב של פרויקטים, שפות חזותיות ותחומי התמחות. ובתוך המגוון הזה היו כמה תחומים שבלטו עבורי במיוחד.
ספרים ופרינט
התחום הראשון הוא הספרים. בשלב הזה, פרויקטי הספרים במכון הטכנולוגי חולון כמעט מרגישים לי כמו מחלקה בפני עצמה בתוך התקשורת החזותית.שנה אחרי שנה הם מצליחים לשמור על רמה גבוהה מאוד, וגם בתערוכה הנוכחית הם היו מהתחומים שהכי משכו את תשומת הלב שלי.
יש משהו עקבי מאוד באיכות של הספרים שיוצאים מהמוסד הזה. מבחינתי, זה כבר הפך לאחד התחומים שבהם המכון הטכנולוגי חולון מצליח לבלוט ביחס לתערוכות אחרות שאני מבקר בהן. וכאשר רמה כזאת נשמרת לאורך כמה מחזורי בוגרים, קשה להתייחס אליה כאל צירוף מקרים.
אנימציה
תחום נוסף שבלט השנה היה האנימציה. עושה רושם שמחזור הבוגרים הנוכחי אוהב מאוד את המדיום הזה, והדבר הורגש בכמות ובנוכחות של פרויקטי האנימציה בתערוכה.
לצערי, דווקא כאן נתקלתי גם באחת הבעיות של הביקור שלי. בשל תקלות טכניות, לא כל הפרויקטים עבדו כפי שהיו אמורים לעבוד, ולכן פספסתי מספר עבודות שרציתי לראות. וזו נקודה שחשוב לי להתעכב עליה: בתערוכה שמבוססת במידה רבה על מסכים, מחשבים וטכנולוגיה, חשוב מאוד שהסדרנים לא יהיו נוכחים בחלל רק כדי "לחמם את הכיסא". חלק מהתפקיד שלהם צריך להיות לוודא לאורך היום שהפרויקטים פעילים ועובדים כפי שהם אמורים. הדבר חשוב במיוחד בימים האחרונים של התערוכה, שבהם לפעמים מתחילה להיווצר תחושה של "התערוכה כבר נגמרה", למרות שהדלתות עדיין פתוחות והמבקרים ממשיכים להגיע. מבחינת הבוגר, אין משמעות לכך שמבקר הגיע ביום הראשון או ביום האחרון. הוא השקיע בפרויקט שלו, וכל עוד התערוכה פתוחה לקהל, מגיע לו שהעבודה שלו תוצג כפי שתוכננה.
UX UI
פרויקטי ה-UX/UI היו מרשימים והציגו יכולות גבוהות במיוחד, בדיוק כפי שאני מצפה לראות ממוסד שמדגיש את החיבור שבין חדשנות לעיצוב. היה מעניין לראות כיצד הבוגרים ניגשו לממשקים ולחוויות אינטראקטיביות, והתחום שמר על רמה גבוהה בתוך התערוכה. מבחינתי, זה גם אחד המקומות שבהם האופי של המכון הטכנולוגי חולון כמוסד בא לידי ביטוי בצורה ברורה במיוחד: החיבור בין חשיבה עיצובית לבין טכנולוגיה לא נשאר רק ברמת ההצהרה, אלא מקבל ביטוי בתוך פרויקטי הגמר עצמם.
איור
גם פרויקטי האיור הרשימו אותי מאוד. הדבר ניכר בשפות העיצוביות השונות וגם בפורמטים שבהם הבוגרים בחרו להציג את העבודות שלהם. וזה מתחבר שוב לאותו חופש עיצובי שהרגשתי לאורך התערוכה: הפרויקטים לא נראו כאילו כולם נדרשו להיכנס לאותה תבנית. לכל עבודה הייתה האפשרות למצוא את הפורמט שמתאים לה, וכך נוצר גם מגוון חזותי משמעותי בין החללים השונים.
פרויקטים נבחרים
ניתן לראות תמונות נוספות דרך לחיצה על התמונות בכל פרויקט
1
כישלון מפואר
שם המעצב.ת : עדן מולכו
מנחה: ארז בכר
@Edenmolcho
תחום עיצוב: מיצב
תיאור פרויקט:
פרויקט הגמר שלי, "כישלון מפואר", עוסק בדרך שבה ערים בוחרות לייצג את עצמן דרך מעגלי התנועה. באמצעות שישה מודלים מקרטון, הוא בוחן את הפער בין הרעיון שהעיר מבקשת להעביר לבין הייצוג החזותי שלו ומציע מבט ביקורתי אבל גם מאוד אוהב על האסתטיקה של המרחב הציבורי הישראלי.
דעת המסקר:
פרויקט שהוא הפתעה נהדרת, בעיקר בזכות הבחירה בקרטון כחומר המרכזי לפיסול. חומר שלא מצפים בהכרח לפגוש בפרויקט גמר, ודווקא משום כך הבחירה בו הופכת את הפרויקט למפתיע ומסקרן. השימוש בקרטון גם מתחבר באופן מדויק לקונספט של הפרויקט ומחזק אותו, בעוד שהפסלים עצמם מוצגים תוך הקפדה על הפרטים הקטנים. המרחב מאפשר לצופה להתבונן בכל פסל בנפרד ומזוויות שונות, לצד האפשרות לחוות את כלל הפסלים יחד כמכלול אחד.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
אישית הייתי ממליצה לבחור במדיום שנוח לכם לעבוד איתו ושמאפשר לכם להביא את עצמכם לידי ביטוי. נכון, פרויקט הגמר הוא זמן מצוין להתנסות ולהשלים מדיום שחסר לכם בתיק עבודות, א ב ל לא חייבים להמציא את עצמכם מחדש. לפעמים דווקא עבודה מתוך החוזקות שלכם נותנת מקום לפתוח, לחקור ולאתגר את עצמכם בצורה הטובה ביותר.
2
חבר מלאכותי
שם המעצב.ת: נועה בירן
מנחה: ניר נבות
@_noabiran_
תחום עיצוב: UX UI
תיאור פרויקט:
מיצב אינטראקטיבי המזמין את המשתמש/ת להיכנס לתפקיד הבינה המלאכותית ולנהל שיחות עם משתמשים אחרים. דרך האינטראקציות נחשפים קשרים אישיים, תלות רגשית, סוגיות אתיות והשפעות נפשיות. המיצב מבוסס על מקרים אמיתיים
דעת המסקר:
פרויקט אינטרקטיב מרהיב שמציג את הבינה המלאכותית מזווית אחרת, הוא מזמין את הצופה לעבוד במקום הסוכן AI ובכך אנחנו מרגישים את ההצפה הרגשית של משתמשים, שומעים על הבעיות שלהם ועוזרים להם לפתור אותם. הממשק מעוצב בצורה מדוייקת, מהשפה העיצובית של הממשק, הצבעוניות שמשתנה, בפידבקים, בכפתורים, במערכת העיצוב וגם בתצוגת הפרויקט שמציגה את הפרויקט כמשרד שמאחוריו מוקרן שיתוף מסך של המשתמש. ככה שהמבקרים יוכלו לצפות בפרויקט גם אם הוא תפוס ומישהו כבר מתנסה בו.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
הדבר החשוב ביותר שלמדתי בתהליך הוא החשיבות של קבלת החלטות. אחרי שלב המחקר הקונספטואלי והוויזואלי מגיע הרגע שבו צריך לעצור, לבחור כיוון ולקבל החלטה. דווקא ברגע הזה קל להימשך ולהתלבט, וכך לאבד הרבה זמן ואנרגיה. ברגע שהתקבלה החלטה, חשוב בעיניי לדעת ללכת איתה עד הסוף לא להתחיל להתבלבל בכל פעם שעולה דעה חדשה, אלא להשתמש בפידבקים כדי לשפר ולדייק את הכיוון שכבר נבחר. גם כשיש הרבה דעות מסביב, חשוב לזכור מה היו הרצונות והכוונות המקוריים שלך כמעצב, ולוודא שההחלטות שאתה מקבל עדיין משרתות אותם.
3
HORIZONS
שם המעצב.ת: ליטל אמיר
מנחה: ג׳ודית אשר
@lital.amir
תחום עיצוב: מיתוג, UX UI
תיאור פרויקט:
מותג קוקטיילים ייחודי שהופך כל מפגש למסע בין תרבויות מרחבי העולם. כל קוקטייל נבנה בהשראת מקום אחר ומשלב חומרי גלם אותנטיים, טעמים יוצאי דופן, סיפורים ועובדות מפתיעות. כך נוצרת חוויה רב־חושית שמעוררת סקרנות וגילוי, מחברת בין אנשים ומאפשרת להכיר עולמות חדשים דרך הטעם.
דעת המסקר:
פרויקט מיתוג מצוין ובהיקף רחב מאוד, מלוטש ברמה כזו שלרגע היה נדמה לי שמדובר בעבודה של סטודיו שלם למיתוג. כל משקה מקבל אופי ייחודי משלו ומעורר סקרנות להעמיק ולגלות עליו יותר, בעוד ששילוב הדימויים החזותיים נעשה בצורה חכמה ומדויקת. המיתוג עובד מצוין גם בפרינט, עם מגוון רחב של הדפסים שמעצימים עוד יותר את החוויה, והבחירות הצבעוניות והטקסטורליות הן מהמרשימות ביותר שראיתי השנה.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
בחרו בנושא שמסקרן אתכם ושיש לכם אליו חיבור אישי, זה מה שיחזיק אתכם לאורך התהליך. התחילו ממחקר רחב, אבל אל תחכו שהכול יהיה ברור לפני שמתחילים לעצב. דווקא דרך ניסוי, טעייה ומשוב הרעיון מתחדד ומקבל צורה.
4
מלחמה וניצחון
שם המעצב.ת: נועם גזבר
מנחה: אריק בן ארי
@noamgizbar
תחום עיצוב: איור
תיאור פרויקט:
בפרויקט שלי אני לוקחת שני אירועים מורכבים שהחברה קוראת להם מלחמה – התמודדות אל מול מחלת הסרטן ועימות צבאי מדיני – ומשתמשת בדימויים מאוירים משני עולמות התוכן האלו על מנת להציג דרך התמודדות מנטלית אל מול מלחמה ואיך לפרוס אותה על מנת להפוך אותה לברורה יותר. התוכן הכתוב בספר הוא הסקת המסקנות שלי מתוך ההתמודדות האישית שלי עם מחלת הסרטן, שממנה החלמתי כשבוע לפני שפרצה מלחמת השביעי באוקטובר.
דעת המסקר:
אחד הפרויקטים החזקים ביותר שראיתי השנה מבין כלל המוסדות לעיצוב. אני זוכר את הרגע שבו החזקתי את הספר, התחלתי לקרוא בו ומצאתי את עצמי מגיב בקול לעוצמת הרגש והתחושות שהוא הצליח לעורר בי. הבחירות הצבעוניות, עיצוב העמודים והאיורים שבתוכו פועלים יחד בצורה מרשימה, והמפגש בין הדימויים החזותיים יוצר מתח עוצמתי ומדויק. זה מסוג הפרויקטים שאפשר לומר עליהם בפשטות: תקשורת חזותית במיטבה.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
הקונספט הוא החלק הכי קשה בפרויקט גמר בעיני – חשוב מאוד שתדעו מה אתם רוצים להגיד, ושתדעו להסביר את הקונספט במשפט אחד, זה מה שמוכר את הפרויקט וזה העוגן שלכם לאורך הדרך כשמקבלים ביקורות ממרצים ואנשי מקצוע שונים לאורך הדרך. ההמלצה שלי היא דומה להצעה ידועה מהבחינה המקצועית שאומרת שפרויקט גמר הוא לא מקום ללמוד אלא מקום להציג יכולות שכבר קיימות – תתעסקו בנושא שאתם חיים אותו או מכירים אותו, נושא שהמחקר בסמינר רק יעמיק לכם את ההבנה בו, במיוחד עם יש לכם נקודת מבט מעניינת וחשובה על הנושא הזה שיכולה לעניין ולסקרן או לעורר שאלות אצל אנשים אחרים.
5
ללא שכבת עור
שם המעצב.ת: אביה אייזנברג
מנחה: אביגייל ריינר
@avia_isenberg
תחום עיצוב: ספר
תיאור פרויקט:
ספר מחקר חזותי העוסק בחווייתם של אנשים המתמודדים עם הפרעת ויסות חושי, בדגש על תגובתיות־יתר חושית בקרב ילדים. הפרויקט מבקש להעלות מודעות לתופעה, להנכיח קושי שאינו תמיד נראה לעין, ולהעביר לקורא את נקודת מבטו של הילד – כיצד גירויים יומיומיים כמו מגע, רעש, אור ותנועה נחווים בעוצמה ועלולים להפוך לקושי ממשי בתפקוד ובחיי היומיום.
דעת המסקר:
כשראיתי את הפרויקט הזה הוא מיד בלט בזכות הכריכה הייחודית שלו, העשויה מחומר שקוף ובכוונת מכוון מעט מאתגרת לפתיחה. כשפותחים את הספר, הרושם רק מתחזק: הוא משלב טיפוגרפיה מצוינת שמעודדת קריאה ומעוררת סקרנות, לצד דימויים חזותיים שעברו עריכה גרפית מרשימה. הספר פועל לא רק על חוש הראייה, שהוא כלי מרכזי בעבודתו של כל מעצב תקשורת חזותית, אלא גם על חוש המישוש, ובמהלך הקריאה הוא מציב בפני הקורא אתגרים מכוונים שנועדו להעביר את התחושות הנכונות ברגעים המתאימים. הייחודיות שלו טמונה בכך שזהו לא רק ספר שקוראים ולומדים ממנו, אלא ספר שמייצר חוויית קריאה מפתיעה בפני עצמה.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
בנוסף, הייתי ממליצה לבחור מדיום שאוהבים ושמרגישים בו חזקים. פרויקט גמר הוא בהחלט מקום לאתגר את עצמך, אבל לא בהכרח הזמן לקחת על עצמך תחום חדש לגמרי שלא התנסית בו קודם. עדיף לבנות על היכולות שכבר יש לך, להעמיק בהן ולדחוף אותן קדימה, במקום להשקיע את רוב האנרגיה בללמוד מאפס כלי או שפה שלא מרגישים בהם בטוחים.
6
השתקפויות – Reflections
שם המעצב.ת: טליה בצלאלי
מנחה: איתן אלוא
@talya_betzaleli
תחום עיצוב: איור
תיאור פרויקט:
פרשנות ויזואלית חדשה לקלפי טארוט, הרואה בים כהשתקפות של מצבי הנפש.
מטרת הקלפים היא לשמש כלי להתבוננות כנה, שיח והתפתחות רגשית.
דעת המסקר:
פרויקט איור ואימג' מייקינג מרהיב ביופיו, הכולל כמות רחבה מאוד של איורים. כל איור מבוצע באופן ידני, וכבר ממבט ראשון ניתן להרגיש את טביעת האצבע הייחודית ואת הקו האישי של המאיירת. כל קלף הצליח להפנט אותי מחדש, והבחירות הצבעוניות, האחידות החזותית ואופן ההצגה של כלל הקלפים יחד על השולחן לצד הקופסה, באופן שמאפשר גם להסתובב סביבם וגם להחזיק אותם בידיים. יוצרים חוויה מרתקת במיוחד. בימים כאלה, לאחר תקופה של מלחמה, פרויקט שמציג התמודדות נפשית בצורה כה מרתקת, צבעונית ולא מדכאת, מרגיש מדויק, רלוונטי וחשוב במיוחד.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
תבחרו מדיום שאתם מרגישים בנוח בו ומצליחים לנוע בו בחופשיות ולהביע את עצמכם בצורה טובה ביותר. תעיזו. על תפגינו רק את אוסף היכולות שלכם מה4 שנים האחרונות אלה תציגו בעיקר את מה שבוער בכם בצורה לא מתנצלת.הדברים הלא מיופיפים הכי זכירים בעיניי. תחגגו את הפרויקט אל תנסו להמציא את העולם בחודשיים שלושה של עבודה על פרויקט גמר. תיצרו משהו חדש שמבוסס על דברים שעובדים בפועל מישמש של השראות ותפוסים שאפשר לשבור אבל בשביל לשבור גבולות צריך גבולות. תזכרו שתוצרים של הפקות ענק- סרטים או המצאת משחקים בסוף זה דברים שיוצרים צוותים לא רק אדם אחד. תבחרו חכם משהו שאתם יכולים לעמוד בו בחושיים ואותו תעשו בהצטיינות ומסירות. בעיניי לא עיקר הכמות אלה האיכות של הדברים. להוסיף עוד ועוד אלמנטים בהרבה מקרים מוריד ממוקד העבודה ומתפזר נורא.
7
אני, אבל לא
שם המעצב.ת: גבע בן אברהם
מנחה: גולן גפני
@gevabenavraham
תחום עיצוב: ספר
תיאור פרויקט:
ספר אישי אקספרימנטלי העוקב אחר ציר זמן הראשי שלי ומתפצל בעשרים נקודות הכרעה לעשרים דמויות שהייתי יכולה להיות. הפרויקט בוחן כיצד כל בחירה מעצבת זהות, חיים ועתיד אפשרי.
דעת המסקר:
ספר שמציע חוויית קריאה ייחודית, מפתיעה ומסקרנת, כזו שכמעט כל אדם יכול להזדהות איתה, בין אם הוא מעצב ובין אם לא. כולנו חושבים מדי פעם מה היה קורה אילו היינו בוחרים אחרת, והספר הזה עוסק בדיוק בשאלה הזו דרך ציר זמן שמתפצל בהתאם להחלטות משמעותיות. עבודת המחקר האישית שעליה מבוסס הספר סיקרנה אותי מהרגע הראשון, והמבנה שלו מכוון את הקורא לקווי עלילה שונים בהתאם לבחירות שהוא עושה לאורך הדרך. כך נוצרת חוויית קריאה שמאפשרת להיכנס לנעליה של היוצרת, לחוות את חייה יחד איתה ולגלות את ההשלכות של כל החלטה. הטיפוגרפיה ושילוב האלמנטים החזותיים עשויים בצורה מצוינת ומדויקת, ובעיניי זהו פרויקט ספר שראוי ללמוד ממנו, במיוחד עבור מעצבים שעוסקים בפרינט ובעיצוב ספרים.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
לבחור קונספט שאתם באמת מחוברים אליו ואוהבים אותו. פרויקט הגמר הוא תהליך אינטנסיבי וארוך, וכשאתם עובדים על משהו שבאמת מעניין ומעסיק אתכם, הרבה יותר קל להישאר בתוכו לאורך זמן, לחקור, להתנסות ולהמשיך לפתח אותו. החיבור לרעיון הופך את כל התהליך להרבה יותר זורם.
8
מה קרה, מלחמה?
שם המעצב.ת: חני מילר
מנחה: גיא טרפלר
@Hani.Miller
תחום עיצוב: וידאו, מושן גראפיקס
תיאור פרויקט:
מה יהיה הדבר הבא שישבש את השגרה שלנו כאן בישראל? הפרויקט הינו עבודת וידאו־ארט המשלבת דימויי לייב אקשן לצד פסקול המורכב מצלילים מטרגרים המוכרים לכולנו. באמצעות שיבוש של רגעים יומיומיים, העבודה מציפה תחושת דריכות מתמשכת בהתאם למציאות שלנו, העלולה להשתבש בכל רגע.
דעת המסקר:
פרויקט המושן גרפיקס והווידאו הטוב ביותר שראיתי השנה מבין כל המוסדות, וזה בדיוק מסוג הפרויקטים שחיכיתי לראות. הוא עושה שימוש מדויק בגליצ'ים, אפקטים קוליים, שיבושים, חיתוכים, צבעוניות ומעברים, וכבר מהרגעים הראשונים מצליח להעביר באופן ברור את הקונספט ואת התחושות של לחץ, חוסר ודאות והפתעה. התחושה שמשהו רע יכול לקרות דווקא ברגע שבו הכי פחות מצפים לו. בעיניי, הפרויקט מצליח לשקף בצורה חזקה ומדויקת את החיים כאן בארץ, במיוחד לאחר המלחמה. זה גם היה הפרויקט היחיד בתערוכה שאהבתי עד כדי כך שמצאתי את עצמי צופה בו כמה פעמים. בנוסף הפרויקט מפעיל את הצופים לכתוב מתי הם מרגישים דרוכים על פתקים ולתלות אותם על הקיר.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
מבחינה מקצועית – לבנות תוכנית עבודה מסודרת ולנהל את הזמן מראש. אפילו להתייחס לדדליין כאילו הוא שבועיים לפני התאריך האמיתי – זה מוריד לחץ, משאיר מרווח לבלת״מים ובעיקר מאפשר להגיע לסיום הפרויקט בצורה הרבה יותר רגועה.
9
AI Cathedral
שם המעצב.ת: אופיר יולזרי
מנחה: פרופ׳ שמעון זנדהאוז ג'וגול
@ofir_yul
תחום עיצוב: איור
תיאור פרויקט:
פרויקט הגמר שלי הוא פרויקט מחאתי העוסק בהשלכות של בינה מלאכותית על הדרך שבה אנחנו צורכים מידע ותופסים את המציאות. הוא מציג עולם שבו הגבול בין אמת לשקר הולך ונעלם בעקבות הצפה של מידע, דימויים ותוכן שגוי שנוצר ומופץ באמצעות בינה מלאכותית. יצרתי וציירתי ציור קיר ענק המתאר עולם דיסטופי שבו אירועים היסטוריים, דת, תרבות פופולרית ומיתוסים מוכרים מופיעים בצורה משובשת ולא נכונה. ככל שמתרחקים ממרכז היצירה, העיוותים הופכים קיצוניים ומופרכים יותר. הפרויקט שואל מה יקרה כאשר כבר לא נוכל לדעת אם הדבר שאנחנו רואים הוא אמת, שקר או גרסה של המציאות שמישהו אחר יצר עבורנו.
דעת המסקר:
פרויקט איור רחב היקף, הפרוס על פני קיר שלם, שמציג את ההשלכות של הבינה המלאכותית על העולם בצורה הומוריסטית וביקורתית. האיור מזמין את הצופה לנוע בחלל, להתבונן בו מזוויות שונות ולהתקרב כדי לגלות פרטים קטנים המסתתרים בתוכו. זה בדיוק מסוג פרויקטי האיור שאני הכי אוהב לראות. כאלה שמציגים עמדה ביקורתית של המעצב, דרך שילוב של שפע איורים המתארים אירוע מן העבר כפי שהוא משתקף בתקופתנו באופן הומוריסטי. כלל האיורים מתחברים יחד כמו פאזל ויוצרים עולם שלם, ובנוסף התרשמתי מאוד מהיכולת של המאייר להיכנס לפרטים הקטנים, הן בקו, הן בטקסטורות והן בשפה הסגנונית.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
העצה שלי היא לא לוותר, גם כשנראה שהפרויקט לא הולך לכיוון שרציתם. במהלך העבודה על פרויקט הגמר נכשלתי בפאנל ה־Go/No Go, וזה היה רגע לא פשוט שבו יכולתי בקלות לאבד אמון בפרויקט. במקום לוותר, המשכתי לעבוד, לשנות, לדייק ולהבין מה לא עובד ואיך אני יכול לשפר אותו. בסופו של דבר לא רק שהצלחתי לעבור ולסיים את הפרויקט, אלא גם קיבלתי עליו הצטיינות. התהליך הזה לימד אותי שכישלון בנקודה מסוימת בדרך לא אומר שהפרויקט נכשל. לפעמים הוא דווקא מכריח אותנו לעצור, להשתפר ולהגיע למקום הרבה יותר טוב. לכן העצה הכי משמעותית שאני יכול לתת היא לא לוותר על משהו שאתם מאמינים בו, להיות פתוחים לשינויים ולהמשיך לעבוד גם כשקשה.
10
אות.DOT
שם המעצב.ת: נוי ווילדורף
מנחה: ארז בכר
@Noyvildorf
תחום עיצוב: טיפוגרפיה, ספר וממש אינטראקטיבי
תיאור פרויקט:
אות.DOT – שיטה ליצירת לטרינג מגריד נקודות.
השיטה שואבת השראה ממשחק הילדות של חיבור נקודות לפי רצף מספרים עולה, אך משנה את חוקיו: במקום לעקוב אחר הרצף וליצור צורה ידועה מראש, המשתמש מחבר את הנקודות באופן אינטואיטיבי לכדי אותיות. מאותו גריד ניתן ליצור מגוון רחב של וריאציות לכל אות, ובו בזמן לבנות אלפבית שלם בעל שפה טיפוגרפית משותפת, הנשענת על אותו עיקרון של חיבור נקודות. הפרויקט נולד מתוך התנסות בגרסה האנגלית במהלך חילופי סטודנטים בבודפשט, שהובילה אותי לחקור כיצד השיטה יכולה לעודד יצירתיות. כחלק מהמחקר הרחבתי את הרעיון לשפה העברית וגיבשתי סדנה בת שלושה שלבים, שאותה העברתי לסטודנטים לעיצוב ולמעצבים. המחקר ותוצרי הסדנאות התגבשו לספר, ולצדו פיתחתי ממשק אינטראקטיבי המאפשר התנסות עצמאית. עבורי, העבודה עם גריד הנקודות הפכה למקור של הנאה, משחק וגילוי. אני מקווה שאות.DOT ישמש ככלי עבודה עבור מעצבים וסטודנטים, ויפתח עבורם דרכים חדשות לחשוב, להתנסות ולשחק עם אותיות.
דעת המסקר:
פרויקט מחקרי רחב היקף, המשלב בין ספר המציג את המחקר לבין ממשק אינטראקטיבי ומשחקי שמאפשר למבקרים להתנסות בטכניקה של חיבור נקודות ליצירת אותיות. השפה המשחקית והייחודית של חיבור הנקודות מעניקה לפרויקט זהות חזותית מרהיבה וברורה, והיקף העבודה הרחב שלו: בפן המחקרי, העיצובי והמשחקי, יוצר חוויית קריאה ויצירה טיפוגרפית שלא חוויתי באף תערוכת בוגרים בעבר. בעיניי, מי שלא ראה את הפרויקט הזה פספס בענק, משום שמדובר בפרויקט שהוא מקור השראה משמעותי.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
לבחור נושא שמעניין אתכם לחקור עליו ויכול לבוא לידי ביטוי בכמה מדיומים ואפילו להתפתח מעבר ללימודים
11
בלי כתוביות
שם המעצב.ת: עומר ניניו
מנחה: גולן גפני
@omer.ninio
תחום עיצוב: איור, פרינט
תיאור פרויקט:
ספר מאויר הממחיש באופן הומוריסטי סיטואציות
יומיומיות בחייהן של חמש משפחות עולים חדשים.
הפרויקט עוסק בחוסר השייכות משני הצדדים: הדור
הראשון שלא דובר עברית, והדור השני שלא דובר את
שפת הוריו ומרגיש לא שייך בתוך משפחתו שלו.
דעת המסקר:
פרויקט איור מרשים במיוחד, המספר חמישה סיפורים אמיתיים בצורה מאוירת, כאשר כל סיפור מקבל עולם צבעוני משלו. היכולת ליצור חמישה סיפורים מאוירים השונים זה מזה, ובכל זאת לשמור על אחידות חזותית ביניהם, היא אתגר לא פשוט. וכאן היא נעשית בצורה מוצלחת מאוד. האיורים מסוגננים היטב, ואהבתי במיוחד את הבחירות במברשות, בטקסטורות, בצבעוניות ובאופן בניית הפריימים בכל אחד מהסיפורים. בנוסף, יש כאן שילוב מצוין בין האיורים לטיפוגרפיה, שחלקה ידנית. דבר שאני מעריך במיוחד. זו עבודה שמאוד ראוי שמאיירים בשנה ג' יראו, משום שיש בה דוגמה מצוינת לאופן שבו עושים את זה נכון.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
לבחור רק בתחום שאתם חזקים בו! ולא להתבייש לעמוד על שלכם וללכת עם הלב ולא עם הביקורת.
12
שטח האחסון מלא
נועה מיכאל
מנחה: אביגיל ריינר
@noamichaell
תחום עיצוב: פרינט – ספר
תיאור פרויקט:
הפרויקט נולד מתוך רגע של תסכול יומיומי בו הנייד שלי התריע: "שטח האחסון מלא". כשנכנסתי לגלריה, גיליתי שאני מחזיקה ארכיון קיצוני של למעלה מ-18,000 צילומי מסך שנאגרו מאז 2014. הבחנתי שאני מצלמת באוטומט כל פיסת מידע חולפת, והבנתי שהטלפון הפך לזיכרון החלופי שלי. ברמה האישית,
אני מרגישה שאם המידע הזה יימחק, חלק מהזהות שלי ייעלם איתו. מתוך החרדה העמוקה הזו מאובדן שליטה, שאלתי את עצמי: מה אנחנו באמת מנסים לשמור כשאנחנו מצלמים מסך?
התוצר הוא ספר מחקרי-חזותי המעביר את הארכיון הדיגיטלי אל תוך החומריות הממשית והפיזית של הפרינט. פעולת הדפדוף מעוצבת באופן שיטתי וארכיוני שמדמה את חווית הגלריה, לאורך הספר הדימויים מחולקים לקטגוריות שביניהן משפטי השראה שנאספו לאורך השנים, שעונים מקריים, מאמרים העוסקים בתופעת האגירה ועוד. יחד הם יוצרים פסיפס של רגעים שמטרתו לגרום לצופה להרגיש פיזית את כובד הזיכרון בידיים, לעמת אותו עם יחסו לשכחה וזיכרון בעידן הדיגטלי, ולעורר בו הזדהות לצד אי-נוחות קלה.
דעת המסקר:
פרויקט מרהיב שמפגיש בין טכנולוגיה לפרינט, ומציג מחקר חזותי של הארכיון הדיגיטלי של היוצרת בצורה מסקרנת ומפתיעה. יש משהו מרתק בעצם המפגש עם אלמנטים שאנחנו רגילים לראות על גבי מסך, כשהם מקבלים פתאום ביטוי בתוך ספר. הספר מצליח להעביר את תחושת השימור של אותם אלמנטים חזותיים, שביחד מרכיבים חלק מהזהות שלנו, ובמקביל גם את תחושת התסכול והעומס שנוצרת דרך הצפיפות הוויזואלית שבתוכו. לאורך הספר מורגשות החלטות עיצוביות חכמות במיוחד, והוא מצליח לייצר חוויית קריאה שקל מאוד להזדהות איתה, לצד עיצוב מדויק ומרשים.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
יש לי לא מעט טיפים, אבל קודם כל: נסו לגשת לזה כאל עוד פרויקט ולהישאר עם רגליים על הקרקע. הטייטל "פרויקט גמר" מייצר ציפיות גרנדיוזיות, אבל הרבה יותר קל ליצור כשלא פועלים מתוך פחד וציפייה ענקית. בהתחלה כולנו רוצים לטרוף את העולם, אבל מי שתיכנן משהו לא מציאותי חווה נפילה קשה וויתר על המון בדרך מכורח הזמן והאפשרויות העומדות לרשותינו. הציפייה העצמית להיות הכי הכי פשוט מכשילה וגורמת לרבים להוציא תוצר פחות טוב ממה שיכלו. עם כמה שמבאס לשמוע, תהיו ריאליים וזכרו שזה בדיוק אותו פרק זמן של כל בריף אחר במהלך התואר – וזה מה שיעזור לכם לסיים בכבוד. כשבחרתם נושא, תיצמדו אליו ואל תשנו כיוון באמצע מתוך ספקות ותנסו למקסם את הקיים, שמשנים לפעמים נכנסים ללופ גדול ומבלבל יותר. טיפ נוסף שנאמר לנו לאורך הדרך וזה חשוב, לא לחפש הרפתקאות בפרויקט גמר בטכניקה שלא התנסיתם או שלא חזקים בה, אם למשל אתם חזקים בפרינט – לכו על זה! זה הזמן לעשות מה שאתם טובים ואוהבים, אחר כך תצטערו על זה ולקראת הסוף תגידו למה לא עשיתי משהו שאני טוב בו, לפעמים עדיף פשוט וטוב מאשר משהו מורכב שלא יהיה ניתן לסיים ולפתור. בנוסף, תאמינו בעצמכם גם כשהסביבה מטילה ספק, כי תמיד עדיף תוצר פחות "מושלם" שאתם עומדים מאחוריו בלב שלם מאשר משהו שאילצו אתכם לעשות. ולבסוף, תזכרו שהפרויקט לא מגדיר אתכם כמעצבים, בתהליך עצמו זה מרגיש כמו סוף העולם וכל כך חשוב ומאיים, אבל בתערוכה עצמה תבינו שזה רק עוד פרויקט אחד מתוך אינספור פרויקטים שעוד תעשו בקריירה ושהכל בסדר. המלצה קטנה נוספת, נסו לחשוב ולבחור נושא כבר לקראת סוף שנה ג' או בתחילת שנה ד', כי הרגע הזה מגיע ממש מהר. אני יודעת שזה קשה ודברים מתגלגלים, אבל אם אפשר זו המלצה חמה, גם אם לפעמים הכל משתנה תוך כדי תנועה ובסוף אתה אף פעם לא תרגיש מוכן עם נושא לפרויקט גמר.
13
SYMBIÓLIS
שם המעצב.ת: רוני גלעד
מנחה: תמיר שפר
@roni_gi
תחום עיצוב: מיצב, UX UI
תיאור פרויקט:
פרויקט SYMBIÓLIS הוא מיצג אינטראקטיבי המדמה קליניקת יופי ביולוגית-עתידנית, היוצרת עבור כל לקוח את הגרסה האידיאלית שלו, שהיא הכלאה אנושית-חייתית בהתאמה אישית. המשתמש עובר אבחון הכולל צילום פנים, סריקה ושאלון, שבסופו נוצרת עבורו דמות היברידית מושלמת – גרסה מפותחת שלו המשלבת תכונות של בעלי חיים, שהיא מעין סינתזה בין אידיאל היופי האנושי לבין היופי, היעילות והמאפיינים האבולוציוניים שבטבע. האבחון מורכב מ-10 שאלות הנוגעות לחיי היומיום, לאינטראקציות חברתיות, לתפיסה עצמית ולאינסטינקטים של המשתמש, וכל שאלה מקבילה לתכונה אבולוציונית של חיה אחת מעשר חיות שונות. בהתאם לתשובות, תכונות אלו הופכות לחלק מגופו של המשתמש.
הפרויקט מחזיר את אידיאל היופי אל השורשים האבולוציוניים שלו ובוחן כיצד הוא עשוי להיראות בעתיד, דרך מפגש בין סממנים חייתיים לבין מנגנונים אינסטינקטיביים, פסיכולוגיים וחברתיים. בטבע, מאפיינים חיצוניים מעידים על בריאות, יעילות, הישרדות ואיכות גנטית. ההיבריד אולי אינו נתפס כיופי אידיאלי בעינינו כיום, אך האם בעתיד הוא עשוי להפוך לאידיאל? ואולי היופי כבר לא יימדד רק במראה, אלא במה שהוא מעיד על מה שנמצא מתחת לפני השטח? מה יקרה כאשר אידיאל היופי יקבל סממנים אבולוציוניים? וכמה רחוק נהיה מוכנים ללכת כדי להפוך לגרסה האידיאלית של עצמנו?
דעת המסקר:
פרויקט UX/UI מרהיב שמשלב משחקיות ומפעיל את המשתמש באמצעות שאלון מיפוי, המסייע למערכת ליצור דימוי חזותי של המשתמש עצמו מתוך צילום שלו, בשילוב אלמנטים פראיים וחייתיים. בכל שלב בתהליך ניתן לראות כיצד הדמות מקבלת אלמנט נוסף, מה שמשאיר את המבקר בתוך הממשק ומעודד אותו להמשיך ולהשלים את השאלון. בסיום ניתן להיחשף למחקר המלא ואף להדפיס גלויה אישית עם הדימוי שנוצר, מתוך שלבים שונים בתהליך. בין אם משלב 5, משלב 7 או מהשלב הסופי. הפרויקט עושה שימוש חכם בבינה מלאכותית, במידול תלת־ממדי ובשילוב הצופה עצמו כחלק מהיצירה, ובכך הופך לחוויה אינטראקטיבית ומסקרנת במיוחד. זה מסוג הפרויקטים שאני מצפה לראות מוצגים גם במוזיאון או בתערוכה רחבת היקף, הרבה מעבר למסגרת של תערוכת בוגרים.
טיפ למעצבים / עבודה על פרויקט גמר:
הטיפ הראשון שלי הוא המחקר. תשקיעו במחקר הסמניריון! זה לא פחות חשוב מהפרויקט עצמו. המחקר הוא מה שהפך את הפרויקט שלי לעמוק, מורכב ומשמעותי. הסמינריון היה הבסיס הכי משמעותי לפרויקט, ובלעדיו הפרויקט לא היה נראה אותו הדבר. עוד לפני שאתם מגיעים לפרויקט הגבר, בשלב הסמינריון – תבחרו נושא שבאמת מעניין אתכם ושיש לכם תשוקה אליו ורצון לחקור אותו גם באופן עיוני וגם באופן חזותי, זה משנה את הכל! הטיפ השני שלי הוא זמנים. תכננו זמנים! ממש תפרקו את הפרויקט לשלבים, תבינו מראש מה צריך לקרות בכל שלב, ותנסו לא להגיע למצב שדוחים הכל לרגע האחרון (נאמר מניסיון מר) זה מאוד עוזר לתהליך העבודה ועושה הרבה הרבה סדר. והטיפ האחרון והכי חשוב ואולי קצת קלישאתי אבל תאמינו בעצמכם. פרויקט גמר הוא תהליך קשה ולחוץ, יש הרבה ביקורות והרבה דעות מסביב, ולכן חשוב להקשיב לעצמכם. עם כל הכבוד למרצים ולנסיון והידע שלהם, בסוף הדעות שלהם לא תמיד נכונות לכם ולפרויקט. תקחו מהמרצים את העצות שבאמת מקדמות את הפרויקט, אבל גם תדעו להשאיר בצד דברים שפחות מתאימים לכם. תשארו נאמנים לעצמכם ולפרויקט שלכם. תאמינו במה שאתם עושים.
לסיכום
תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון מצליחה לעשות מדי שנה את הבלתי יאומן: לשמור על הרמה הגבוהה והארגון המופתי, ובו-זמנית להמשיך להפתיע. הכבוד שניתן כאן לבוגרים ולעבודות שלהם מייצר חוויה מרתקת, שגורמת לי להרגיש בכל פעם מחדש כמו ילד בחנות ממתקים.
אם צריך לסכם את התערוכה השנה במילה אחת, היא ללא ספק: הפתעה.
הפתעה בנושאים, בפורמטים, ביכולות של היוצרים ובאופן התצוגה. בכל כיתה חיכה לי גילוי חדש, וזה בדיוק מה שממשיך לרגש אותי כמעצב וכבוגר תקשורת חזותית – הידיעה שגם אחרי אינספור תערוכות, אני עדיין נכנס לחדר הבא ולא יודע מה מחכה לי שם. אני כבר מחכה לראות במה יפתיעו אותי בשנה הבאה. עד אז, אמשיך לעקוב אחרי המעצבים והמעצבות החדשים והמוכשרים שגיליתי, ולתת להם את הבמה הראויה להם בסיקורים שלי.
